חינוך ילדים

חינוך ילדים- כתבה / ד"ר עירית פלג

כולנו אוהבים את הילדים שלנו ומאוד רוצים שיהיו מאושרים ובריאים.
אך האם הבחירות שלנו והחינוך שלנו מקדם אותם לשם?
האם אנחנו יודעים מה טוב להם?
האם אנחנו מאושרים ובריאים בעצמנו שאנחנו יודעים בוודאות את הדרך עבורם?
בכתבה זו אנסה להאיר מספר נקודות שחשובות בעיני בגידול ילדים.

הדבר המרכזי והחשוב הוא 'דוגמה אישית' . הורה היודע להיות מאושר יודע גם להעביר זאת לילדיו ולעיתים ללא מילים והסברים. הורה היודע להתמודד עם תסכולים ואכזבות נותן לילד בטחון שגם הוא מסוגל. הורה היודע לממש את חלומותיו וכישוריו יוצר אמונה אופטימית, תקווה ועשייה דומה אצל הילד. הורה שפיו וליבו שווים מעביר מסרים ברורים ויציבים היוצרים הבנה לגבולות ברורים.
רוצה לומר שמאוד חשוב שההורה יבחן אילו מסרים , אמונות ויכולות הוא מעביר לילד מעצם התנהגותו.

אחד הדברים המרכזיים שכל אדם / ילד רוצה בעולם, זו אהבה. ילד שמרגיש נאהב הוא ילד מאושר. לא פעם התנהגותינו מתפרשת (מבלי שהתכוונו) אצל הילד כמסר הפוך, כמסר שאומר ' לא אוהבים אותי'.
מתי זה קורה?
• כשבאים בטענות לילד באופן תדיר, בניסוחים כמו: "למה עשית...", מתי תבין ש...", " אתה כל הזמן...", "למה לא עשית...", "אתה לא מבין..." וכו'
• כאשר משווים בין הילד ובין אחד מאחיו כשתמיד יוצא שהאח טוב יותר. הילד מבין שהוא פחות טוב, פחות מוצלח, פחות אהוב.
• כאשר מעליבים את הילד.
• כאשר לא מחבקים ומנשקים. מגע פיזי מכיל, רך ואוהב הוא תנאי לתחושת אושר ונאהבות. בעבר היתה לי מטופלת שלא נגעה בבנה מאז שנולד (לא רצתה להוליד את הילד הזה), הילד עם הזמן פיתח מחלה בשם "אסטמנת העור", עובדה שרק החמירה את התקשורת שלו עם אנשים ותחושת הבדידות .
• כאשר ההורה משדר ציפיות לא ריאליות מהילד. לא פעם אנחנו מצפים להצלחות וביצועים מילדים שלא בטוח שיש בהם היכולת לעשות זאת. מצב זה מחליש ויוצר תסכול מתמשך גם אצל ההורים וגם אצל הילדים. לעיתים קרובות הילד חש ש"זה גדול עליו" ומרים ידיים, מוותר מראש על ההתמודדות


כל אחד מאיתנו רוצה להיות חופשי (בכל גיל)
להיות חופשי אין פירושו להתנער מההתחייבויות שלך כלפי יקיריך וכלפי חבריך.
למען האמת, משמעותו היא חופש לבחור להיות אחראי למשהו.
האנשים החופשיים הם אלה שחיים בשלווה עם עצמם.
הם פשוט מסרבים להניח לאחרים לשלוט בהם.
הם מנהלים את חייהם ביעילות שקטה.
אנשים אלה נהנים מחופש הנובע מהגדרות תפקידיהם. אותן הגדרות מכתיבות להם דרכים מסוימות של התנהגות, הנובעות מעצם היותם הורים, עובדים, או פשוט אנשים בוגרים.
אנשים אלה מנהלים את חייהם מבלי שיהיו מוטרדים ממה שאחרים מרגישים בנוגע להכרעות שהם עושים בחייהם (מבלי לפגוע באף אדם). אלה הם אנשים בעלי אחריות, שאינם נכנעים להגדרות אנוכיות, הניתנות על ידי אנשים אחרים למושג האחריות.

אהבה פרושה מתן כבוד לרצון החופשי של הזולת (מבלי לוותר על הצבת גבולות ולמידת אסור ומותר)
גם לילדינו יש רצון חופשי שחייבים לתת לו מקום.
הרצון החופשי הוא החופש לדעות משלי, החופש לבטא רגשות,. החופש לא להסכים עם ההורה.
כן, עלינו ההורים לקבוע גבולות ולהכתיב את המותר והאסור בדברים המשמעותיים והחשובים בענינו. יחד עם זאת יש הרבה מאוד מצבים שאנחנו יכולים לאפשר לילד לבחור ולהחליט (גם אם זה לא מוצא חן בענינו). כאשר יש איזון (החלטת הורים ובחירות של הילד), לא תיווצר תחושה של כפייה ושליטה, אלא שמכבדים גם את דעותיו, שמקשיבים לו, ואפילו יכול להיות מצב שהילד צודק יותר מההורה (זו עוצמה פנימית גדולה להודות בזה), תהייה לילד תחושה ש"יש עם מי לדבר".
רצונך להיות אהוב, אהוב (הבעל שם טוב)
אהוב את הילד שלך כפי שהוא

אז מה צריך לעשות?
• להכיר בכישרונות, כישורים ויכולות של הילד ולעודדו לממש אותם. לא כל ילד יכול להשיג ציונים גבוהים בכל המקצועות. יש לעודד את הילד באותם תחומים שהוא טוב בהם, בכך נחזק את הביטחון והדימוי העצמי שלו. כאשר הדימוי העצמי של הילד טוב, הוא ישאף להצליח גם בתחומים הפחות טובים. ילד עם דימוי עצמי מאוזן יוכל לממש את עצמו ולהרגיש טוב עם עצמו.
אנחנו כהורים תפקידינו לעזור לילד לממש את מי שהוא (ולא לממש את החלומות שלנו)
חיזוקים חיוביים, פרגון, מחמאות יוצרים מוטיבציה וכוחות שבאים לידי ביטוי גם בתחומים
פחות חזקים.
ומהי בכלל הצלחה? ציונים?, כסף? תפקיד? או אולי שמחה ואושר?
• אנחנו כהורים לוחצים ודוחפים כי באמת אנחנו רוצים שלילדים שלנו יהיה טוב, אך הכוונות הללו לא פעם יוצרות כעסים אצל ילדינו והתרחקות שלהם מאיתנו. אנחנו כהורים רוצים להיות העוגן שלהם, להיות הכתובת שלהם לכל דבר ובכל גיל. אם לא נבנה את הקשר הזה בחנוך, הוא לא יקרה. ככל שנלחץ יותר (באופן לא מאוזן), כך הילד יתרחק מאיתנו יותר.
• כדי ליצור תקשורת טובה עם הילד התחילו אתם בשיתוף מחשבותיכם ורגשותיכם לגבי עצמכם והעבודה שלכם, כשהילד ירגיש בטוח הוא ישתף אתכם גם (לא ללחוץ, ולא להעבירם "תחקירים").
• דימוי גוף- ילדים שמנים או בעלי תכונות הפחות מקובלות חברתית נוטים לפתח דימוי גוף נמוך, שגורם להם לשנוא את הגוף שלהם ואת מי שהם. אנחנו כהורים צריכים לעזור להם לאהוב את עצמם וללמד אותם התנהגות גופנית בריאה. כדי שילד יהיה בריא אנחנו צריכים ללמד אותו התנהגות והתנהלות בריאה. לא להטיף לו "שיפסיק לאכול כי הוא שמן". לכל אחד יש את הגוף שמתאים לו ושנולד איתו: גדול, רחב, קטן, צר... הדוגמה האישית היא זו שקובעת. משפחה שאוכלת בריא ומדגישה את חשיבות הפעילות הגופנית, ומעודדת לשינה מספיקה וטובה תיצור אצל הילד תחושה בריאה וקבלת הגוף.
הורה עם דימוי גוף נמוך, ילמד ילד לא לאהוב את גופו (אדם יכול ללמד רק מה שהוא יודע)

אושר האדם תלוי במידת אמונתו בהשגתו.
תאמין שאתה יכול להיות מאושר והילד שלך יאמין גם הוא.

משמעות החיים

א. מהי משמעות החיים:
לשאול את השאלה, 'מהי משמעות החיים'? משמע להכיר בחיים ולתהות על משמעותם. מובן שהחיים מתחילים בלידה ומסתיימים במוות והם אופן הקיום לא רק של בני האדם, אלא גם של יצורים טבעיים אחרים. יתר-על-כן, במיתוסים, באגדות ובהשקפות עולם דתיות, מיוחסים לעתים ליצורים שונים גם חיי נצח.
לשאול למשמעותו של קיום זה, הוא להניח שישנה משמעות שתחילתה בלידה וסופה במוות, ושבמרוצתו הוא נחווה באופן משמעותי.

תשובה לשאלה אמורה לאפשר לנו לרדת לסודם הכמוס והמסתורי של החיים ובדרך זו לגלות, במה טמון ערכם, למה ניתן לצפות מהם, כיצד רצוי לחיות אותם, ובאיזה אופן צריך להתייחס לכל מה שקורה ועשוי לקרות לנו בהם, למה ניתן לקוות, ממה צריך לחשוש, וכיצד להתייחס אל מותנו הצפוי.

אפשר להבחין בין משמעותם של דברים הנגלית לנו באופן אישי ובלתי אמצעי, דרך חוש, רגש, רצון ופעולה, לבין משמעותם של דברים הנגלית לנו באופן עקיף, דרך הסבר ופרוש שכלתניים. באופן דומה, אפשר להבחין בין האופן שבו אנחנו מקנים משמעות לדברים דרך טקס המרומם את ערכם וחשיבותם, או דרך סיפור המפעים אותנו ושבאמצעותו משמעותם מתגלמת בפנינו, מול האופן שבו אידיאולוגיות שונות מרוממות את משמעותם של דברים על-ידי קשירתם לערכים ולמטרות רצויות באופן שכלתני. הבחנה חשובה נוספת היא בין המשמעות המעשית, החברתית, הסמלית והעיונית של דברים, לבין מה שמשמעותי בהם למעננו באופן אישי. כאשר משמעותם של דברים מתגלית לנו דרך אופן פעולתם על רגישותנו ורצוננו, הם נחווים כמשמעותיים לגבינו באופן אישי. תשוקה, הנאה, כאב וצער משמעותיים לנו באופן אישי ומידי, שלא שנדרשת הבנה נוספת לגבי מה שנובע מהם. דברים שאנחנו רוצים בהם, סולדים מהם או חוששים מפניהם, הם דברים שמשמעותיים לנו באופן אישי.
מה שעושה אותנו ליצורים בני תרבות מסוימת הם הדברים המשמעותיים לנו בתור קבוצה אנושית מסוימת ושאינם משמעותיים לבני תרבות אחרת. בין אלה אפשר למנות את השפה, המשמשת אותנו לניהול חיי היום יום ולהבעת רגשותינו, נהגים חברתיים שעל-פיהם אנחנו מנהלים את חיינו, טקסים מסוימים החשובים לנו ושדרכם אנחנו מביעים את עצמנו, מראה אסתטי שאנחנו מקנים לעצמנו ולסביבתנו. מעבר לאלה, מה שעושה אותנו, בני האדם ככלל, למה שקארל מארקס כינה 'יצורים בני-מינם' (לוריא 2002), הוא הדרכים המשותפות שבהן אנחנו עומדים על משמעותם של דברים. כמו גם סוג הדברים שהם בעלי משמעות לנו בתור בני-אדם ושאינם משמעותיים באותו האופן ליצורים אחרים. זהויות תרבותיות, אידיאלים חברתיים, תקוות לעתיד וחששות מן העתיד, כלים, בגדים, רהיטים, נהגי שפה ותרבות, הסברים עיוניים, סיפורים ועוד, הם כולם בעלי משמעות כזו או אחרת עבורנו.בתוך כך, כדאי לזכור, שדברים שהם בעלי משמעות לגבינו עשויים להיות בעלי משמעות גם ליצורים אחרים, הגם שלא תמיד זו אותה המשמעות שיש להם לגבינו.אצל בני-אדם נוצרת הבנה משותפת לגבי משמעותם של דברים באמצעות כישורים טבעיים משותפים ונהגים משותפים הנלמדים ומועברים מדור לדור באמצעות חינוך ותרבות. אנחנו יצורים המסוגלים ללפות דברים בידנו ובדרך זו לגלות את משמעותם בתור כלים וחפצים, וזאת באופן מעשי ובלתי-אמצעי. ואנחנו יצורים המסוגלים ללמוד על משמעותם של אותם כלים דרך הסבר. אנחנו לומדים על משמעותם של בגדים כאשר אנחנו לומדים להתלבש, אבל גם דרך הבושה להימצא בציבור בעירום, דרך היכולת להתאים בגדים למטרות שונות, וגם דרך טענות כלליות על תפקידם של הבגדים בהתפתחות התרבותית של המין האנושי.

פילוסופים, פסיכולוגים, סופרים, אנשי דת ורבים אחרים ניסו להתמודד עם השאלה 'מהי משמעות החיים' תוך התבססות על חושים, רגשות, רצונות , פעולות הגיון ועוד.
בספרות הפילוסופית מוגדר המושג "פשר החיים" כהתחייבות פנימית, שאדם מפתח כלפי החיים במובן שהוא מאמין בו. למובן זה ניתנו פירושים שונים: מודלים דתיים טענו, למשל, שמובן החיים נובע מאלוהים. מבין האקזיסטנציאליסטים (גולומב 1990) יש הגורסים כי מהות החיים נובעת מעצם הקיום האנושי. בולט בכך למשל, בוגנטל ( 1965), שיישם זאת לתורת החרדות האקזיסטנציאליסטיות. פרנקל, בהרצאותיו הפילוסופיות מאחד את שני המודלים, הדתי והאקזיסטנציאליסטי, ומדבר על ' המשמעות העליונה'- סדר אוניברסלי- אשר בו ישנו מקום לכל אחד ואחד. אך כל אדם מסוגל למצוא את הסדר הזה, בהתאם להשקפתו הכללית במונחים דתיים או חילוניים. החיפושים אחר 'המשמעות העליונה' הינה לדעתו, ניסיון אינסופי להבין את ההגיון שבחיים, למרות התוהו והשרירות שלכאורה שולטים בהם.

הגישה המחקרית למושג 'פשר החיים' התפתחה בעקבות ספרות של מדענים חברתיים, בעלי אוריינטציה פנומנולוגית. הללו פיתחו ספרות, שבנוסף לעיסוק בשאלה הפילוסופית: "משמעות החיים מהי", עסקה גם בשאלה לגבי אופי הניסיון והתנאים בהם חווה היחיד את חייו כבעלי משמעות. רודיהר (1936), למשל, ראה את הבנת משמעות החיים אצל היחיד כמייצגת מסגרת, שיטה או יחס, שבהם הוא תופש את עצמו כחי את חייו ( כמו בנטורליזם, הומניזם ודתות מסוימות). קאמיי ( גולומב 1990) טען, שתחושת העדר משמעות משתקפת בהרגשת ניכור וריקנות. היפוכה היא ההנחה, שאדם מבין את משמעות חייו, כשהיא מתבטאת בתחושת התחייבות ומחויבות, התייחסות לערכים, לאמונה, לאהבה. מסלאו (1964) דיבר על הרגשת הגשמה. וייסקופף- יואלסון (1968) תיארה את חיי האדם כבעלי משמעות בהיותם מבוססים על תחושת שלימות והשתייכות. אלמונד ובטיסטה (1973) מדברים על משמעות החיים במונח של 'ראיית חיים חיובית', שמשמעותו אמונת היחיד, שהוא מגשים מסגרת חיים או מטרת חיים, המספקת לו הבנה בעלת ערך של חייו. מק-לאיש (1972) גורס, שמשמעות החיים מתבטאת בהתחייבות, בהתייחסות ערכית או באמונה כלשהי. כל אלה מייצגים, למעשה, גישה רלטיבית הקובעת, שהתחייבות לכל מערכת יכולה לשמש כמסגרת להתפתחות 'פשר'. כלומר, לא אופי מערכת האמונה של היחיד הוא הקובע, אלא, מידת מחויבותו להתחייבותו לה. המודל הרלטיבי מאפשר אפוא, סובלנות לגבי כל מערכות האמונה, ועל-כן הוא כולל למעשה את כל המודלים הפילוסופיים הדנים ב'פשר-החיים'. אך הוא מרחיב גם את אפשרויות המחקר בשאלה: כיצד מפתחים יחידים מערכות "אני".

ההבדלים בין פילוסופים בנושא משמעות החיים, אינה רק בשאלות האם יש לחיים משמעות, האם היא תלויה באמונה בקיומו של אל, והאם עיקר ביטויה הוא בתכני מטרות או בתהליך הגשמתן. פילוסופים נבדלים זה מזה גם בקשר שהם קושרים בין העובדה שהאדם הוא בן תמותה לבין משמעות החיים. לדעת Schopenhauer (1964) המוות הוא ההוכחה האחרונה לכך שהחיים הם חסרי משמעות, ושדבר אינו ראוי למאמצים שהשקיע האדם בתקווה להשיגו. לעומת Schopenhauer, לא זו בלבד שפילוסופים דתיים אינם רואים במוות דבר המעיד על חוסר משמעותם של החיים, אלא שיש הרואים בו עצמו את הגשמת משמעות הקיום האנושי ( Kierkegaard 1975 ).
בין הגישה הרואה במוות עדות לחוסר משמעות החיים, לזו הרואה במוות עצמו את התגלות המשמעות, ישנה הגישה הרואה את המוות כסיום, שגם אם אינו נכסף יש לו תפקיד מרכזי במתן משמעות לחיים. Popper (1977) טוען שלולא היה סוף לחיים, לא הייתה להם כל משמעות. דווקא הסכנה הקיימת תמיד לאבד את החיים, מסייעת לאדם להבין את ערכם.

פילוסופים אחרים שמים פחות דגש בדברם על משמעות החיים, על התהליך של פעילות, מחויבות, בחירה, ומדגישים את התכנים העשויים להעניק משמעות לחיי אדם. Russell (1981) מדגיש את הכמיהה לאהבה, החיפוש אחרי הידע, והצער שהוא חש על סבלו של המין האנושי כתכנים שהעניקו משמעות וערך לחייו. הפילוסוף Klemke (1974), הטוען שמשמעות החיים היא סובייקטיבית, מעדיף אפשרות זו על משמעות אובייקטיבית, שכן כך אין משמעות החיים דבר חיצוני וניטרלי אלא פנימי ודינמי. דבר זה מותיר לאדם את חירותו לבחור נושאים כמו: הבנה, אמנות, עבודה ואהבה כנושאים מעניקי משמעות לחייו. דווקא אי קיומה של משמעות אובייקטיבית חיצונית לחיי האדם, פותחת בפניו שדה אינסופי של אפשרויות, על ידי מתן ערך למאורעות, עצמים, בני אדם והישגים כגורמים מעניקי משמעות לחייו.

גישות פילוסופיות אחרות מדגישות את תהליך חיפוש המשמעות האישית, הבחירה בה והחיים לפיה כמשמעות החיים. כך לדוגמה רואה Heidegger (1958) את משמעות החיים כאותנטיות, מונח אותו הוא מגדיר כהגשמת האפשרויות של האדם. האדם יכול להפוך למה שהוא שואף להיות. הוא רואה לפניו ישות פוטנציאלית ועובד כדי להיות העצמי הייחודי הזה. הפעילות היא הדרך באמצעותה מגשים האדם את האפשרויות עליהן החליט באופן סובייקטיבי. גם Jaspers (1977) רואה את משמעות החיים כפעילות מטרתית. האדם הופך להיות מה שהוא באמצעות המטרות שהוא עצמו מציב, ועליו לחייב את עצמו לפעילות מטרתית זו לאור זמנו ההיסטורי והסיטואציה האישית שלו.
פילוסופים תיאיסטים ( Kierkegaard 1975 ) טוענים כי משמעות החיים נמצאת בקיומו של האל, ישות כל יכולה, טרנסנדנטית ליקום הטבעי, זו שיצרה אותו ואת האדם בצלמה, ונתנה לו מטרה גזורה מראש. מנקודת ראות זו, בלי קיומו של האל או לפחות בלי האמונה בו, אין לחיים משמעות או מטרה, והם אינם ראויים שיחיו אותם.

הגישה הנונתאיסטית ( או ההומנית) מכחישה את הטענה שקיום משמעות בחיים תלוי בקיומו של האל. לפי גישה זו, כיוון שאין סיבה מספקת להאמין בקיומו של אל טרנסנדנטי, אין סיבה להאמין בחיים אחרי המוות כמשמעות או מטרה, או בכל משמעות התלויה במשהו שמחוץ ליקום הטבעי. משמעות החיים, אם קיימת כזו, חייבת להימצא ביקום הטבעי. לחיים, על פי הדוגלים בגישה זו, אין בהכרח משמעות במובן האובייקטיבי, אך הם יכולים להיות בעלי משמעות במובן הסובייקטיבי, דבר הנותן להם ערך, על כל פרט ליצור את משמעותו שלו על פי הכרתו ופעילותו היוצרת.

פילוסופים וחוקרים אף עסקו בשאלה האם לחיים יש משמעות, בניגוד לגישתו של פרנקל ( 1985, 1970) ושל Tillich ( 1952), הטוענים שחיפוש משמעות הוא הכוח המוטיבציוני העיקרי בחיי אדם, טוען ) Schopenhauer1964) שהתייחסות הוגים לחיים כאל דבר בעל משמעות וערך היא אבסורד. האדם נתון, לדעת Schopenhauer , במלכוד מתמיד של תקוות, שאינן ניתנות להגשמה או מתגלות כאכזבות כשהוגשמו. גם כשמגלה האדם שהמטרות לא היו ראויות למאמץ שנעשה להגשמתן, אין הדבר מונע בעדו להציב לו מטרות חדשות. כך נמצאים האושר או המשמעות המיוחלים בעבר או בעתיד, אך מעולם לא בהווה. החיים הם מלכוד מתמיד בו ההווה תמיד בלתי מסופק, העתיד בלתי בטוח והעבר אינו ניתן לתיקון.
שופנהאור טוען שהחיים הם התגלמות של הרצון, המכוון את בעלי החיים כלפי מטרות שונות בתוך מה שהוא תופס דרך ההכרה בעולם, ולמעשה אינו אלא תוצר ההכרה של בעל הרצון עצמו (לוריא 2002).

גישות אחרות רואות את משמעות החיים כתוצר לוואי של השגת מטרות אחרות, הנחשבות מרכזיות ( Jung 1959 ; Maslow 1964)

לשאול את השאלה על משמעות החיים, משמע לתהות גם האם יש לחיים משמעות קבועה ונתונה, האם משמעות זו נתונה בידינו, וכן האם ניתן לגשר בין המשמעות שהיינו רוצים שתהיה לחיים מול מה שאנחנו יכולים לעשות בעניין זה למען עצמנו.


ב. משמעות החיים על פי ויקטור פרנקל
ההתנהגות האנושית לפי Frankl (1985), מושפעת מעקרון אחד, אך אין זה הרצון להנאה, החיפוש אחרי כוח או הגשמה עצמית. Frankl מודע לכך שבהתנהגות האנושית יש חיפוש אחרי הנאה וכוח, אך אלה הם לדעתו עיוותים של הצורך האנושי האמיתי הטמון בבסיסם. המטרה האנושית האוניברסלית על פי Frankl (1985), היא למצוא מטרה ומשמעות בחיים, שתיצור לאדם זהות ותיתן לו סיבה להמשיך בכל סוג נסיבות. בהתנהגות של חיפוש כוח הוא רואה שיטה, באמצעותה מנסים אנשים למצוא משמעות בחיים. אם אדם יכול להפעיל ולבקר אחרים הוא יכול למצוא לעצמו זהות, ולהשתמש בכוח כדי להשיג מטרה בעלת משמעות.

חיפוש עונג, לפי Frankl (1985), הוא ניסיון של האדם להטביע את כאבו בהנאות מידיות בעקבות כשלון. בתפיסת האדם כפועל להשגת עונג, רואה Frankl רדוקציוניזם של האדם, שכן לפי מודל זה אהבה, אלטרואיזם או חיפוש אחר אמת או יופי, אינם אלא ביטוי של דחף בסיסי, וההומניות ויצירות התרבות אינן אלא תוצר לוואי של דחף, שמטרתו סיפוק אישי. טיעון נוסף של Frankl כנגד החיפוש אחר העונג כמטרה אנושית בסיסית הוא הפרדוקס ההדוניסטי. העובדה שככל שאדם מחפש יותר אושר כך פחות הוא מצליח להשיגו. פרדוקס זה הוזכר גם על ידי פילוסופים, הביא את Frankl למסקנה, שעונג אינו מטרה סופית אלא תוצר לוואי של החיפוש אחר משמעות.

גם הדוקטרינה של הגשמה עצמית שהוצעה על ידי Maslow (1964) אינה מתקבלת על ידי frankl (1985). תחושת הגשמה עצמית היא תוצר לוואי של חיים בעלי משמעות ולא מטרתם. הבחירה בין אפשרויות החיים צריכה להיעשות לאור משמעותן וערכיהן. לא הגשמה עצמית אלא הגשמת ערכים ופוטנציאלים בעלי משמעות הם המוטיבציה הראשונית (Sahakian, 1972).

לפי Frankl (1985) הרצון לכוח הוא, אם כן, אמצעי להשגת משמעות. העונג, האושר או תחושת ההגשמה העצמית אינם אלא תוצרי לוואי של השגת משמעות. הרצון למשמעות, והוא בלבד, הוא המוטיב האנושי הבסיסי.

Frankl (1985) אינו רואה זהות בין חיפוש משמעות להגשמה עצמית. יתירה מזו, כיוון שהגשמה עצמית היא תולדות מכוונות אין היא יכולה, לדעת Frankl, להיות מטרת חיים סופית, אלא מהווה אפשרות של הגשמת משהו משמעותי לאדם מבחינה אישית. הגשמה עצמית אינה היעוד של האדם או ההתכוונות הראשונית שלו. כסיום בפני עצמו סותרת ההגשמה העצמית את האיכות שמעבר לעצמי של האדם. רק במידה שאדם מגשים משמעות בעולם החיצון הוא מגשים את עצמו. לדעת Frankl (1985), אדם המנסה להגשים את עצמו יותר מאשר להשיג משמעות, עושה זאת כי רצונו להשיג משמעות סוכל. אז חוזר האדם אל עצמו, ומתמקד בעצמו ובהגשמה עצמית (Yalom 1980 ).

בחיפוש אחרי הגשמה עצמית רואה Frankl (1985) רמה מופחתת של קיום אנושי. בכך, למעשה, רואה Frankl סתירה בין חיפוש אחר הגשמה עצמית והשגת משמעות. בעוד שהשגת משמעות מביאה איתה תוצר לוואי של הגשמה עצמית, אין משום הגשמה עצמית ליצור תחושה של השגת משמעות, שכן זו חייבת להיות מעבר לאדם עצמו. עונג, אושר, חוויות שיא והגשמה עצמית הם לדעת Frankl אפקטים הקורים, ואינם יכולים להיות מושגים. ניתוח תחושות אלה מחוץ לקונטקס של הסיבות שגרמו להן מדלדל את הפסיכולוגיה, כיוון שיותר מהשאיפה לאושר או לעונג שואף האדם לדברים הגורמים לאפקטים אלה- סיפוק משמעות שמעבר לעצמי.

" האדם איננו דבר אחד בין הרבה דברים. הדברים קובעים זה את זה, אך האדם בסופו של דבר קובע את עצמו, מה שהוא נעשה – בגבולות הסביבה והתורשה- הוא תוצאה של מה שעשה עם עצמו. במחנות הריכוז, למשל, במעבדה חיה זאת ובשדה ניסויים זה, ראינו והיינו עדים לכך שאחדים מחברינו התנהגו כחזירים, ואילו אחרים התנהגו כקדושים. לאדם הפוטנציאל לשניהם בפנימיותו: אך איזה מהם יתגשם תלוי בהחלטות ולא בתנאים" (Frankl 1962).

הלוגותראפיה ( השם שקבע פרנקל לתורתו) איננה פילוסופיה ואף לא פסיכותרפיה שעומדת בנפרד מאסכולות מבוססות בתחומים אלו (Kovacs 1985). אלא, זו היא דרך של חשיבה ומתודולוגיה הקשורים יחד בתהליך המכוון לאפשר לקליינטים לגלות משמעות לחייהם (Frankl 1988).
בשנות הששים הלוגותראפיה קיבלה הכרה.

ההכרה שבריאות היא תוצאה של השפעות ופעולות גומלין בין ביולוגיה, פסיכולוגיה, ורוחניות- מובנת מאליה. אולם, Frankl היה זה שהציג את מושג הממד הנואטי ככוח קובע בבריאות האדם. ועל כן יכולים אנו לתפוס את הלוגותרפיה כתרפיה לחולה (ביולוגיה), תמיכה באדם הסובל (פסיכולוגיה), חינוך למבולבל, ופילוסופיה למתוסכל ( משמעות החיים).

הקליינטורה של הלוגותראפיה מכילה קבוצה גדולה מאוד של אנשים: בנוסף לסובלים מנוירוזות קיומיות שונות, כלומר מנוירוזות שמקורן בממד הרוחני, או נואטי, הלוגותראפיה פיתחה שיטות טיפול לעזור לקליינטים הסובלים מפוביות בהתנהגותם המינית, עבור אלה עם מחלות שלא ניתנות לרפוי, וכן לאלה אשר מנהלים חיים ריקים וחסרי משמעות.
הלוגותרפיה יכולה לשמש כתוספת לשיטות הקונבנציונליות של הפסיכותרפיה במקרים של התמכרויות, קורבנות לתאונות, מוגבלים פיזית שאיבדו איברים בגופם, ולאחרים. ובמיוחד במקרים שבהם האבידה מלווה בחוסר משמעות בחיים(Heines,1997; Opoczynska,1955 ).

הלוגותרפיה נתפסת על ידי Frankl כמערכת פתוחה בשתי דרכים: לקראת ההתפתחות שלה ובשיתוף עם אסכולות פסיכותרפיות אחרות.כיוון שהלוגותרפיה מתמקדת בהפיכת חיי האדם למשמעותיים ככל הניתן, היא יכולה להיחשב כחלק מתנועת זכויות האדם. וזאת, משום שהלוגותרפיה מכילה מסר עולמי ושליחות עולמית, היינו, לסכל כל נטייה בהפחתת חיי האדם לגלגלים זעירים במכונה אדירה.

המושגים של Frankl עם טבע האדם כמורכב מן הטוטליות של שלושת הממדים (גוף, נפש, רוח) מקבילים למטבע לשון עתיק ביפן. בתרבות היפנית האחדות של השין, גי' וטאי' מקבילה למושג הלוגותרפי שהוזכר לעיל. המחשבה הבודהיסטית, בדומה לתיאוריה של Frankl, מדגישה את מה שנותר, ולא את מה שאבד, באותה דרך שבה הדגיש Frankl את העתיד, במקום העיסוק יתר על המידה עם העבר. והמושג הבודהיסטי של חיים עם המחלה שאין לה מרפא, במקום להילחם בה לשווא, מקביל לרעיון הלוגותרפי של קבלת מה שלא ניתן למנוע, תוך השגת המירב ממה שעדיין נותר כדי למצוא משמעות בחיים(Takashima, 1985).

זן בודהיסטי הנהוג בקוריאה הוא דוגמה של "קרבה רוחנית" ללוגותרפיה, המסמלת את התפיסה שאין הגבלות תרבותיות לאמיתות אוניברסליות. כי מימד הרוח ( המימד הנואטי בלוגותרפיה) חסר גבולות, ועל כן הוא ישים לכל המצבים האנושיים (Ko, 1981).

להבדיל מגישתו הפילוסופית של פראנקל לגבי 'המשמעות העליונה', דן פראנקל ב'פשר-החיים' גם מתוך אוריינטציה פנומנולוגית, ובגישה רלטיבית. פראנקל גורס, שאדם חווה את פשר חייו שלו ומבין אותם מתוך מסגרת ההתייחסות האישית שלו. בעיקרו של דבר, 'פשר-החיים' על-פיו הוא מטרה מסוימת בחיי האדם, שהוא רואה עצמו נאבק למענה, או משמעות רגעית, הניתנת לגילוי בכל מצב לגופו: 'פשר החיים' משתנה בלי הרף והאדם יכול לגלותו בכל רגע.

מרכיב חשוב של 'פשר-החיים' במובן הפראנקליאני הוא פרספקטיבת הזמן העתידי של האדם. מאחר שרוחניותו של אדם, על פי פראנקל איננה נפגעת לעולם, הוא תמיד יכול לשאוף אל מטרה הראויה לו. הוא חייב רק להכיר בברירות שהמציאות מציבה לו וביכולתו לשנות דברים. "אין מצב בחיים שהוא משולל אפשרויות, ברירות אלטרנטיבות. אם ביכולת הפרט לשנות מצב מעיק, עליו לעשות זאת. אך בהיתקלו במצב שמעבר ליכולתו לשנות, עליו להכיר בברירה שתמיד נותרה לו: לשנות את עצמו ואת עמדתו" (אייזנברג, 1982). דרך זו מביאה את הפרט לפתרונות קונסטרוקטיביים. הוא הופך פעיל במקום סביל ( על-פי הגדרת פיאג'ה, 1961), בעל מוקד שליטה פנימי ( על-פי הגדרת רוטר, 1966), ולא בעל מוקד שליטה חיצוני, בעל יכולת ומוטיבציה למצוא את האפשרות הגלומה בתוך הממשות ולשנות את הסיטואציה: Responsibility= Respons Ability ( עלפי פאברי, 1968). אחד מן התת-מרכיבים של פרספקטיבת הזמן העתידית של אדם הוא, אפוא, קבלת אחריות ומוטיבציה לשנות דברים.

הלוגותרפיה והפסיכואנליזה
" הלוגותרפיה מתייחסת לתפקידה כאל עזרה לפציינט למצוא משמעות בחייו. כל עוד הלוגותרפיה מביאה אותו למודעות כלפי המובן החבוי של קיומו, היא בעצם תהליך אנליטי. מבחינה זאת, הלוגותרפיה מזכירה את הפסיכואנליזה. אולם, במאמצי הלוגותרפיה לעשות דבר מה מודע איננה מגבילה את פעילותה לעובדות אינסטינקטיביות בלא מודע של הפרט, אלא גם דואגת למציאות הרוחנית כגון המשמעות הפוטנציאלית של קיומו שיש למלא, כמו גם לשאיפתו למשמעות. כל אנליזה, שנמנעת מלכלול את הממד הנואטי או הרוחני בתהליך הטיפולי, מנסה להביא את הפציינט להיות מודע למה שהוא מתגעגע במעמקי קיומו. הלוגותרפיה נבדלת מהפסיכואנליזה בכך שהיא רואה באדם יצור שדאגתו העיקרית נתונה למילוי משמעות והגשמת ערכים, במקום בסיפוק ושביעות רצון של הדחפים והאינסטינקטים שלו, או השלמה בין הדרישות המתנגשות של האיד, האגו, והסופר-אגו, או בהסתגלות והתאמה לחברה ולסביבה" ( Frankl 1962).

לפי ההשקפה של Frankl, אפשר לדבר על פתולוגיה רק במקרים שבהם קיים אובדן מתמשך בחיפוש אחר משמעות, וכאשר הפציינט, או הקליינט, נמצא ב"חלל קיומי"(חיים ללא משמעות) מתמשך המאופיין באפתיה (אדישות), שעמום, והיעדר מוטיבציה להישגים בחיים. במקרים כאלה הלוגותרפיה מדברת על "נוירוזה נאוגנית", מצב סוטה מן "הנורמלי" בתרבות כלשהי, שמקורה ברוח האדם.

עבור פרויד, הביולוגיה הייתה גורם קובע בהתפתחות האנושות. התעסקות בשלבים המוקדמים של התפתחות האדם ( ינקות, ילדות, ונעורים) והקבלתם עם התפתחות וסיפוק צרכים בשלבים האוראלי, אנאלי, פאלי או במקרים של התפתחות לקויה עם תסכולים- היות אבני היסוד בתיאוריה שלו. וזאת הסיבה שפרויד ריכז את עבודתו על הדחפים הביולוגיים, מיניים ועל האינסטינקטים המשפיעים על הקיום האנושי.
Frankl לעומתו טען כי אין להתייחס ליצורים האנושיים כביולוגיים בלבד, אלא יש לראות בהם יצורים שנועדו לעבור מעבר לנתונים הביולוגיים שלהם על ידי הממד הרוחני. ועל כן, Frankl התרכז בשלב המבוגר בהתפתחות, שבו הגורמים הרוחניים חשובים יותר מן הביולוגיים. לפי Frankl , הרוח האנושית היא הגרעין הבריא שנמצא אפילו באדם החולה ביותר, ואילו הפסיכואנליזה במובנה הפרוידיאני חותרת לגלות את המרכיבים הפתולוגיים בנפש האדם אשר פועלים כמעצורים וכפגמים בתפקוד הבריא.

תרומתו של פרנקל להבנת הפסיכואנליזה מבוטאת בשני תחומים: במושג בריאות הנפש וברעיון האחריות. לגבי הראשון, Frankl טוען שהאדם יכול לנהל חיים בריאים רק כשהוא נמצא בהרמוניה עם עצמו, כלומר, כשהוא נמצא ביחסים טובים עם מצפונו. ואולם מצפון בלוגותרפיה, אין פירושו שווה לסופר-אגו של Froid, אשר מעניש את היחיד עבור מחדלים וחטאים אמיתיים או מדומים, או פועל כאוסר על דחפים שונים, וגורם לתסכולים רבים, אלא למדריך רוחני אשר בקולו הפנימי אומר ליחיד מה נכון ומה לא נכון לבן האדם ומוביל אותו לקראת הגשמת אותו דבר אשר יכול לתת משמעות לקיומו. ולכן, עבור Frankl, אדם אשר לא נמצא ביחסים טובים עם עצמו, אדם נוירוטי באמת הוא זה אשר מנסה להתחמק מתפקידו האמיתי בחייו. " מודעות לתפקידו, ועוררות של מודעות מלאה לגבי תפקידו זה, יכולים לתרום רבות ליכולתו להתגבר על הנוירוזות שלו" (Frankl 1962).

התחום השני הוא האחריות, כלומר הנכונות של היחיד לקבל אחריות מלאה על פעולותיו ועל החלטותיו. אחריות במובנה הלוגותרפי אומרת שבכל מצב יש לאדם "יכולת תגובה", כלומר, שהוא יכול להגיב על ידי השימוש שלו בחופש הבחירה. תמיד קיימות אלטרנטיבות אפילו בתנאים הגרועים ביותר. והדרך שבה אדם מגיב לתנאים אלה עושה את כל ההבדל, ועוד מוסיף Frankl "אדם אשר נעשה מודע לגבי האחריות שהוא נושא כלפי אדם אחר אשר מחכה לו בחיבה, או לעבודה שטרם הושלמה, לעולם לא יוכל להשליך את חייו מאחוריו. הוא יודע את ה'למה' לקיומו, ויהיה מסוגל לשאת כמעט כל 'איך' (Frankl 1963), ועל כן, אחריות במובנה הלוגותרפי זהה עם אהבה, מחויבות, ואפילו עם הקרבה עצמית ( Williams & Patrick 1984).

בהעמידנו זה מול זה את הגישה לגבי טבע האדם של froid ושל Frankl. Froid ראה באהבה ובעבודה מערכת סגורה, אשר תועלתית לאדם כל עוד היא מביאה לו תועלת, וראייה זאת נמצאת בניגוד חריף לזו של Frankl, לפי Frankl, אהבה ועבודה יכולות להיות התנסויות חיוביות, ובפרט כשהן מובילות לקראת מחויבות עמוקה יותר כלפי החיים. Frankl אינו מתעלם מן המרכיבים הפוטנציאלים השליליים באהבה ובעבודה, אולם הוא ער "לשאיפה למשמעות" שאופיינית לאדם, אשר מאפשרת לו להשתמש בכישוריו הייחודיים כבן אדם. הנטיות האנטינרקסיסטיות של הלוגותרפיה מנוגדות לנטיות הנרקסיסטיות הכלולות ב"שאיפה לתענוגות" בפסיכואנליזה של Froid (Lukas 1983;Williams & Patrick 1984).

בלוגותרפיה מבדילים בין שתי צורות של אחריות: האחת שנכפית, או מוטלת עלינו מבחוץ, מכוח חיצוני. אחריות פנימית, שנלקחת באופן חופשי על ידינו, היא השנייה. כאן אנו בוחרים. באחריות פנימית אנו מקבלים את הדרישות המופנות אלינו כיוון שכך החלטנו באופן חופשי, ולא משום שזו דרישה של סמכות מסוימת. בלוגותרפיה אחריות ללא החופש לבחור את תגובותינו באופן חופשי, במצב נתון, היא רודנות. חופש ללא אחריות פנימית הוא מצב המוביל לחרדה, ל"ריק קיומי", ולנוירוזה (Fabry 1984). בלוגותרפיה אנו שואלים את עצמנו למה ועבור מי אנו רואים את עצמנו אחראיים, מוכנים לשאת בנטל, מוכנים להביא קורבן. כי קבלת אחריות כזאת מייצגת את תכלית קיומנו.

התיאוריה של Froid כמערכת כוללת של עקרונות המדריכים את התנהגות האדם ומוכרים כ"אסכולה הוינאית הראשונה של הפסיכותרפיה" כוללת את ארגון הדחפים, את מבנה האישיות, את הדינמיקה של האיד, האגו, והסופר-אגו, ואת השלבים של התפתחות הפסיכו-סקסואלית (אוראלי, אנאלי, פאלי). התיאוריה הזאת מכילה גם את דגם הטיפול המבוסס על מושגים כגון אסוציאציות חופשיות, היטהרות (קתרזיס), העברה והעברה נגדית. מבין כל אלה, התחום השני של ההבדל בין הלוגותרפיה והפסיכואנליזה מתייחס למושג הלא מודע.

הגילוי של Froid, הלא מודע, שבפסיכואנליזה מהווה את "אותו אזור במוח או במבנה הנפשי אשר איננו נגיש למודעות הפרט ומהווה מרכז לכל הזיכרונות שנשכחו, ולמחשבות שאבדו, לחשיבת "תהליך ראשוני", לאימפולסים שהודחקו, לדחפים הביולוגיים ולאיד" (Barker 1987) איננו מוכחש על ידי הלוגותרפיה, אך Frankl (1962) הרחיב מושג זה גם בתיאוריה וגם ביישום. בהתאם לFroid , התהליך בו חומר שהודחק וקונפליקטים יכולים להיות מודעים שוב על ידי האסוציאציה החופשית, שבה המטפל מעודד את הפציינט, או הקליינט לבטא באופן חופשי כל מחשבה או רגש שעולים במוחו. הפסיכואנליטיקאים מסבירים את המובא כקשור למניעים לא מודעים ולשימוש לא בריא של מנגנוני הגנה, ומשתמשים בהעברה כבמכשיר להבנה ולפתרון קונפליקטים שמקורם בעבר. הפתרון המוצלח של הקונפליקט מוביל לאיזון נפשי, לנטייה של המערכת או האורגניזם לקיים יציבות (Barker 1987).

Frankl (1962) אמר שישנו גם לא מודע נואטי, אשר, בנוסף ללא מודע הפסיכואנליטי, ממלא שני תפקידים: האחד, לשנות את התהליך מחד-צדדי לדו-צדדי, כלומר, לא רק להעלות למודע דחפים וטראומות שהודחקו, אלא גם לשכוח חלק מן הזיכרונות כדי שהחיים יוכלו להימשך במסגרתם הטבעית. אם התהליך הדו-צדדי הזה נחסם, אזי הפרט יעסוק בניתוח עצמי ובהרהורי יתר על עצמו, כולל המניעים והפעולות שלו, ועלול ליפול לתוך נוירוזה נואטית. התרומה השניה ש Frankl- תרם למושג הלא מודע הפסיכואנליטי, והפך אותו למבנה לוגותרפי, היא ההכרה במניעים החיוביים שבמושג.Frankl סבר שמניעים חיוביים אלה מכילים את כוחות היצירה והפוטנציאלים של בני האדם, אותם כישורים חבויים המחכים לביטוי עצמי (גוטמן 1999).

ניתן לקבל רעיון בדבר קיום הלא מודע הנואטי על ידי ניתוח התופעה הידועה כ"אשמה קיומית" המוגדרת כהתעסקות והתנסות פנימית של אי נוחות, או היעדר סיפוק, או הרגשה מעיקה ומציקה הקשורה במצב הנוכחי. האשמה הקיומית משפיעה על הבריאות הנפשית של הפרט (sternig 1984). בהתאם ל Wilson & Harel & Kahana (1988) בצורתה החמורה ביותר, האשמה הקיומית נצפתה אצל ניצולי שואה רבים, כמו גם אצל אסירי מלחמה ששוחררו וחזרו לביתם, אשר ניסו "להסתדר" עם המחשבה המציקה שלהם של "מדוע אני נותרתי ? ". מחברים אלה מוסיפים ש"המנגנונים המיוחדים אשר גורמים את הקשיים הפוסט- טראומטים אינם מובנים דיים. ברור שכאשר הגורמים המלחיצים חמורים מאוד ומתמשכים, התפקוד והבריאות עלולים להיות מושפעים. יתרה מזאת, יחידים שסבלו לחץ קיצוני ממשיכים להתנסות שנים לאחר מכן ברמה מסוימת של מוגבלות פיזית ונפשית, ואחדים יכולים אף להתנסות בפגמים פיזיים ונפשיים נמשכים ( 1988 (Wilson & Harel & Kahana
הלוגותרפיה יכולה לעזור לסובלים מאשמה קיומית על ידי עזרה להכיר את הממד הנואטי בישותם, ועל ידי העבודה אתם במיון ועשיית סדר עדיפויות בדרישות שהחיים מעמידים בפניהם.

הגישה של Frankl להומאוסטיזם קשורה קשר הדוק למושג האשמה הקיומית. עבור Frankl בריאות נפשית מבוססת על מידה מסוימת של מתח בין מה שכבר הושג, ובין מה שהיחיד אמור להגשים. "מתח זה", אומר Frankl טוב באדם, ועל כן חיוני לבריאות הנפשית. ואל לנו להסס מלראות בו אתגר, עם משמעות פוטנציאלית שעל אותו אדם למלא (Frankl 1963).

ההנחה שהאדם זקוק לשיווי משקל, או כפי שנקרא בביולוגיה, הומאו-סטזיס, כלומר מצב חסר מתח, הוא טעות מסוכנת. מה שהאדם זקוק לו בפועל הוא לא מצב של היעדר מתח אלא השאיפה והמאבק להשגת מטרה שראויה לו. מה שהאדם זקוק לו איננו איזון נפשי, כי אם נואו-דינמיקה, הדינמיקה הרוחנית בשדה מתחים כשקוטב אחד מיוצג על ידי המשמעות שיש למלאה והקוטב השני מיוצג על ידי אותו אדם שעליו מוטלת המשימה הזו ( Frankl 1963( .

חשיבותם של אירועי עבר ביחסם להווה ולעתיד קשורה למושג הלא מודע. כשאנו חושבים על תיאוריית האישיות של froid, אנו בדרך כלל חושבים על התנהגות הנשלטת על ידי העבר. ראייתו של Froid לגבי החשיבות של מה שקורה בפנימיות האדם- שאנו נשלטים על ידי כוחות פנימיים ושאין אנו מודעים לכוחות אלה, למרות שהם מבטאים את עצמם בחלומות ובטעויות לשון, והיכולת לזכור אירועים שקרו בעבר שכאילו נשכחו- כולם מעידים על המקום המרכזי של העבר בשליטה על ההתנהגות בהווה, כמו גם על ציפיות ותחזיות בעתיד. Froid הניח כבסיס את מושג הדחיקה, מנגנון ההגנה הראשוני שעל ידיו מחשבה, רעיון, או משאלה, שאיננה מקובלת או גורמת לחרדה רבה, יכולים להיעלם מן המודעות. ואולם, כשרעיונות, תשוקות ומשאלות אלה נמצאים בלא מודע, אין אפשרות להחזירם ישירות, אלא הם יכולים לעלות מחדש בצורות מוסוות.
חקירת אירועי העבר המודחקים מהווה תפקיד מרכזי בפסיכואנליזה של Froid, ובמיוחד אותם אירועים הקשורים לילדות המוקדמת ולהתבגרות. בהתאם לתיאוריה הזאת, התפקוד הפסיכולוגי מתבטא בשחרור הדחפים המיניים על ידי האורגניזם. ואולם, עקב הקשר עם טראומה בעבר, היחיד עלול למצוא את עצמו בקונפליקט כשהוא תופס את ביטויו של הדחף כמסכן וכתוצאה מתנסה בחרדה. במקרים כאלה הוא עלול לחזור לשימוש במנגנון הגנה שנותן לו הקלת מה מן החרדה או מחסל אותה לגמרי (Pervin 1989). גישתו של Froid להווה ולעתיד, מבחינת ההתנהגות, סוכמה במשפט המפורסם: "איפה שהיה האיד, שם יהיה האגו", שפירושו, פתרון הקונפליקט מביא בעקבותיו בהכרח את הגידול והצמיחה".

Frankl הדגיש שוב ושוב שהלוגותרפיה מכוונת לעתיד, שהיא צופה קדימה למטרות ויעדים שיש להשיג במקום ההתעסקות עם הטראומות והכישלונות בעבר. אין זה אומר שהלוגותרפי עיוורת כלפי העבר. להיפך, העבר נתפס באופן חיובי, כאוסף או מלאי של מעשים שנתנו פעם משמעות לקיומנו. Frankl (1968) טוען: "כל דבר בעבר נשמר מלהיות בן חלוף. שם הוא נשמר- במקום ללכת לאיבוד. מה שהיה מהווה עדיין צורה של הוויה, אולי הצורה הבטוחה ביותר. אך אין צורך להאריך את השהות בעבר לנצח. הכרחי למצוא איזון עדין בין הישגי העבר ובין ההבטחה של העתיד. אהבה שהתנסינו בה, ככל שהייתה חשובה וניכרת בזמנה, עבודה שבוצעה ונשמרה כדבר יקר, מעשים שנעשו בשירות הקהילה, או עבור הנזקקים- חייבים לשים אותם בפרספקטיבה נכונה. אלה הם מציאויות של העבר, הם יקרים בזכות מה שהיו אז. בני אדם יכולים לפנות אליהם לקבלת נחמה ותקווה. אך החיים דורשים מאתנו לחיות בהווה. העבר בטוח, איננו בורח, ואילו כל דבר אחר יכול להיעלם בן רגע. ועלינו לרכז את כוחותינו הפוחתים והולכים בהווה, אך עם עיניים נשואות אל העתיד, גם אם העתיד הזה יהיה קצר, כמו עבור הזקנים מאוד. כי רק בהווה ניתן לתקן טעויות שבעבר, להתחרט ולחזור בתשובה, לכפר על חטאים בעבר, ולתקן את דרכנו.

ייחודו של Frankl כיוצר הלוגותרפיה מבוססת על שני מושגים מרכזיים: א) שקיימת מודעות אינטואיטיבית באדם בדבר קיום משמעות כלשהי לחייו, שלאדם שאיפה בסיסית למצוא משמעות זאת, כי המשמעות הזאת היא הכוח המניע בהתנהגותו, ושלאדם יש גם חופש וגם יכולת למצוא משמעות זאת כל עוד הוא מודע. ב) שהאדם מהווה טוטליות של שלושת ממדיו ביחד, את ממדו הסומאטי - הפיזי, את ממדו הרגשי- הפסיכולוגי, ואת ממדו הנואטי - או הרוחני.

שלושת הממדים ביחד מהווים את כל האדם. הממד הנואטי כולל את שלושת העמודים שעליהם נשענת הלוגותרפיה: חופש הרצון, השאיפה למשמעות ומשמעות החיים. הממד הרוחני- הנואטי של האדם איננו יכול לחלות, איננו מת, קיים מעבר לגבולות הזמן והחלל, מחפש אחר ביטוי, וזקוק לביטוי, וההזדמנות לביטוי כלולה בחיים עצמם. הממד הנואטי מכיל את תמצית החיים. זהו הממד שבו אנו מחליטים החלטות, שבו אנו נוקטים בעמדה (אפילו כלפי מגבלות הגוף והנפש), או בקיצור, הגרעין הבריא שלנו. כיון שהממד הנואטי לא יכול לחלות, אלא להיות חסום על ידי מחלה ביולוגית או פסיכולוגית, התפקיד של המטפלים הוא להסיר את המחסום ולאפשר לרוח האדם למלא את תפקידיו ומחויבותיו.
הממד הנואטי דומה ל"ארון תרופות" בלוגותרפיה, כי הוא מכיל את כל המשאבים היקרים של רוח האדם, שניתן לגייסם על ידי היחיד כדי להתגבר באמצעותם על מחלות וטראומות שהחיים עלולים להביא לנו:
• הרצון או השאיפה שלנו למשמעות.
• המטרות והיעדים בחיינו.
• היצירתיות שלנו.
• האהבה ( מעבר לפיזית).
• המצפון שלנו ( מעבר לסופר-אגו).
• חוש ההומור שלנו.
• מחויבותנו לתפקידים.
• הרעיונות והאידיאלים שלנו.
• הדמיון שלנו.
• האחריות שלנו ויכולת התגובה.
• מודעותנו.
• החמלה והסלחנות שלנו.
• מודעותנו למוות. ( Guttmann 1999)

קיימות שתי תכונות ייחודיות לאדם, אומר Frankl אשר מעלות את האדם כלפי מעלה: התרחקות מעצמנו והתעלות מעל ומעבר לעצמנו ( Frankl 1986) . הראשונה מתייחסת ליכולת האדם להתרחק מעצמו, ולצפות בעצמו ובסימפטום כלשהו מבחוץ. השנייה, הרוחנית , נקראת התעלות, כלומר יכולת להתרומם מעל ומעבר לתנאים החיצוניים.
"... הקיום האנושי מכוון למשהו אחר מאשר העצמי, או ליתר דיוק, למען משהו או אדם אחר מעצמי, כלומר למילוי משמעויות, או לפגישת בני אדם אחרים מתוך חיבה. ורק במידה שבה אדם חי את התעלותו מעל ומעבר לעצמו הוא נעשה בן אדם ומממש את עצמו " (Frankl 1986 ).

" ...אם האדם מבחין בעובדה ש"כל מצב בחיים קורה רק פעם אחת, ושתפקידו המוחשי של כל פרט הוא יחסי לייחודיות הזאת" (Frankl 1986 ) אזי אותו אדם יכול להשתמש בחופש ההחלטה ובאחריות כדי לענות לקריאת החיים. מה שאנו מוציאים מן ההזדמנויות שהחיים מציעים לנו תלוי ביכולתנו לתפוס אותן. הוא תלוי ביכולת התגובה שלנו. כשאנו תופסים את סופיות הזמן, את הזמן המועט שיש לכולנו עלי אדמות, אזי האחריות שלנו מכריחה אותנו לתפוס ולהחזיק בכל מצב שהחיים מציעים לנו למילוי משמעות (Guttmann 1999).

Frankl (1986) טוען שהיות האדם בעולם פירושו שיש בעולם משמעות, והלוגותרפיה מוסיפה לאספקטים הביולוגים והפסיכולוגים את הממד הרוחני, שלא במובן הדתי, אלא כתהליך, שFrankl קרא לו "אמונה בסיסית בהיות"

משמעות, אומר Frankl, קיימת בכל תנאי, " המשמעות הזאת חייבת להיות ייחודית ואישית, משמעות שיכולה להתגשם רק על ידי אדם זה "( Frankl 1986) . משמעות ניתנת להשגה על ידי מימוש ערכים יצירתיים, התנסותיים והתייחסותיים. Frankl טוען "שגם אדם אשר מוצא את עצמו בצרה הגדולה ביותר, שבה לא היצירתיות ולא הפעילות יכולות להביא ערכים לחייו, וגם לא ההתנסות יכולה לתת לה משמעות- אפילו אדם כזה יכול לתת משמעות לחייו בדרך בה פונה הוא אל גורלו ואל צרתו. על ידי לקיחת הסבל הבלתי נמנע הזה על עצמו הוא יכול להגשים ערכים" (Frankl 1986 ).

כשהאדם לא מסוגל לגלות, להכיר, ולקבל משמעות, הוא מוצא את עצמו ב"חלל קיומי". החלל הזה זועק למילויו. אלה אשר אינם מסוגלים למלא את חייהם על ידי מציאת משמעות כלשהי עלולים לשלם מחיר בצורה של סימפטומים פסיכיאטריים כגון סטייה מהנורמה, התמכרות ואלימות, אשר בצורתם הקשה ביותר יכולים להוביל למה ש Frankl קרא "נוירוזה קיומית" והם סובלים מחרדה ודיכאונות ( Bulka 1998)

גישה דומה לבעיית חוסר המשמעות הייתה לפסיכולוג השוויצרי הגדול, קארל גוסטאב יונג שאמר: " היעדר משמעות בחיים ממלא תפקיד מרכזי באתיולוגיה של הנוירוזה. ניתן להבין את הנוירוזה כסבל הנשמה שלא גילתה את משמעותה. כשליש מן המטופלים שלי אינם סובלים משום נוירוזה שניתנת להגדרה קלינית כי אם מחוסר הטעם והיעדר המטרה של חייהם" (Jung 1954 ) .

Frankl טוען שהיום הרבה אנשים חסרים מחויבות חזקה והקדשת החיים לתפקיד שנבחר על ידם. והיעדר זה נעשה גרוע יותר על ידי חסרון הדוגמה האישית של מודלים שהיו יכולים להמחיש בחייהם את המסירות לתפקיד. הלוגותרפיה מתייחסת לחיים כאל תפקיד, שלא ניתן להשגה על ידי חשיבה עליו כי אם על ידי פעולה. בכל רגע אנו נדרשים להגיב למשמעות המוצעת על ידי כל אירוע חיים ולממש את הפוטנציאל למשמעות של הרגע. אין אנו צריכים לשאול מהי משמעות החיים, אלא לשאלות: מה החיים דורשים מאתנו בכל רגע (Frankl 1963). החיים אינם חייבים לנו תענוגות, שלטון, או מעמד חברתי. החיים מציעים משמעות. ומשמעות באה מיציאה מעצמנו לקראת סיבות ואידיאלים שיש לשרת ולקראת אנשים לאהוב.
הלוגותרפיה היא בסופו של דבר , כפי ש Frankl מצהיר, היא חינוך לאחריות, או כפי שביטא זאת: " אין היחיד צריך לחפש אחר משמעות מופשטת של חייו, לכל אחד עיסוק או שליחות מיוחדת בחייו לבצע תפקיד מוחשי שדורש מילוי. בזה אין הוא ניתן להחלפה, כשם שגם חייו לא ניתנים להחלפה. ועל כן, תפקידו של כל אחד מיוחד בדיוק כמו גם ההזדמנות הייחודית שניתנת להגשמתו ( Frankl 1962).

היכולת של האדם להתעלות ולהתרומם מעל ומעבר לעצמו משמשת בסיס לטכניקה טיפולית בלוגותרפיה של ה"הסחה"- שמטרתה לשמש משקל נגד לנטייה, להרהורי-יתר ולהתכוונות-יתר. ואילו היכולת להתרחק מעצמו מנוצלת בלוגותרפיה לטיפול בפוביות כפייתיות.

הלוגותרפיה מאמינה ביכולתו של האדם לשנות את דרכו, את התנהגותו ואת גישתו לחייו, שהוא מסוגל לשלוט על גורלו ועל ייעודו בחיים. לפי הלוגותרפיה, כל אדם יכול וחייב להחליט למה הוא רוצה להיהפך- נפשית ורוחנית. (Guttmann 1999).
שש הדרכים המבטאים את הלוגותרפיה:
1. חופש הרצון.
2. השאיפה למשמעות.
3. משמעות החיים.
4. דרכים לגלוי משמעות.
5. גישה אל עצמנו ואל אחרים.
6. שימוש ב"משולש הטרגי" (אשמה, סבל, מוות).

הלוגותרפיה מתייחסת לחיים כאל תפקיד, שלא ניתן להגשמה על ידי הרהורים כי אם על ידי פעולה. אנו נקראים להגיב למשמעות המוצעת על ידי כל מצב בחיים ולמימוש הפוטנציאל למשמעת בכל רגע.

על פי הלוגותרפיה ניתן למצוא משמעות בדרכים שונות:
1. עשיית פעולה, מעשה, או יצירה כלשהי.
2. התנסות בערך מסוים.
3. סבל ( בלתי נמנע).
4. גילוי עצמי.
5. בחירה.
6. התנסות.
7. קבלת אחריות.
8. קידום ההתעלות.
9. רגש אשמה.
10. כאב.
11. המפגש עם המוות.
שלושת הדרכים הראשונות מהוות ערכים מרכזיים.
הערך הראשון " עשיית מעשה", כל הישג או הגשמה יכול להיחשב כהוכחה לערכים היצירתיים או למעשים שהאדם נותן לעולם על ידי היצירתיות שלו. ואין זה משנה באיזה תחום בחיים. כל עוד המעשים מקדמים את האנושות, החברה, הקבוצה או המשפחה שהאדם משתייך אליה.

הערך השני- "התנסות"- מתייחס לזה שהאדם מתנסה בו על ידי המפגש שלו עם בני אדם אחרים, או מה שהוא לוקח מן העולם. ערך זה מתממש על ידי כושר הקליטה לגבי העולם. למשל, על ידי הכניעה ליופי הטבע או האומנות, Frankl טוען ש"בחיים הפסגות קובעות את המשמעות המלאה של החיים, ואפילו רגע אחד יכול בראייה לאחור להציף את כל החיים עם משמעות" ( Frankl 1986).

הערך השלישי, ההתייחסותי, מקורו בגישת האדם לצרותיו, כאשר הוא נדרש להתגבר על גורל שלא ניתן לשנותו, עם סבל בלתי נמנע. מה שחשוב, הוא העמדה שאדם נוקט לגורל שלא ניתן לשנותו, ובמילותיו של Frankl:
" ההזדמנות להגשים ערכים התייחסותיים תמיד קיימת כאשר האדם מוצא את עצמו מול גורל שלגביו הוא רק יכול לפעול בקבלה. אבל הדרך שבה הוא מקבל, בדרך שהוא נושא את צלבו, האומץ שהוא מדגים בסבלו, הכבוד שהוא מראה באסון ובאובדן, הוא המידה של מימושו כאדם" (Frankl 1986 ).

Frankl (1962) בלוגותרפיה מדבר על ממד נוסף הנקרא: "המשמעות העליונה, או המשמעות הסופית".
כמושג מופשט, המונח "משמעות סופית" לא ניתן לתפיסה, ובכל זאת קיומה מוחשי. עלינו רק להתבונן סביבנו בטבע ובקוסמוס ולראות שישנו סדר מסוים בעולם- גם על פני כדור הארץ וגם מעבר לו בחלל האין סופי. כיצד נוצר סדר זה? כיצד הוא פועל? כיצד הוא משפיע? אלו שאלות שגדולי הפילוסופים, ההוגים ואחרים שאלו וממשיכים לשאול, ולאף אחד אין תשובה אמיתית, ובכל זאת קיימות הזדמנויות בחיים כשאנו יכולים להתנסות במשהו יוצא מן הכלל אשר מאשר את קיומו של ממד זה. התנסויות כאלה נקראות על ידי Maslow (1964) "התנסויות שיא". בני אדם מסוגלים להציץ לרגע חולף במסתורין של הטבע, להרגיש התעלות שמימית ולחוש יופי שלא ניתן לתארו במילים. עבור יחידים מסוימים רגעים אלה קשורים במוסיקה, ועבור אחרים באמנות, ועבור בני אדם נוספים בטבע. בכל המקרים הללו אנו מרגישים התעלות, פליאה, שנותנת לנו הארה רגעית אל הכוח האדיר או הסדר שמניע את העולם.

Frankl מודע לכך שלא כל אחד מסוגל לתפוס את המושג שיש משמעות מעבר לעולם הפיזי או הנפשי. ולכן הוא משתמש במושג "המשמעות העליונה" או "המשמעות הסופית" על מנת להדגיש שמשמעות כזאת לא ניתנת להשגה באמצעות הכלים המדעיים הנוכחיים, ובכל זאת, גם אלה שאינם מאמינים באלוהים מודעים לכך שממד כזה אכן קיים.
"זה מובן מאליו" אומר Frankl ש"אמונה במשמעות עליונה בין כמושג מטפיזי, או במובן הדתי של אלוהים- הוא עניין של חשיבות עיקרית מבחינה טיפולית ומבחינת בריאות הנפש. כאמונה מקורית הנובעת מכוח פנימי, אמונה כזאת מוסיפה הרבה מאוד לכוח החיים של האדם. לאמונה כזאת אין דבר חסר משמעות בסופו של דבר (Frankl 1986).

"המשולש הטרגי"- גישת הלוגותרפיה לאשמה, לסבל ולמוות
בלוגותרפיה נעשה מאמץ להבדיל בין שלושה סוגים של אשמה: ממשית, נוירוטית וקיומית (Stering 1984).
אשמה ממשית נובעת ממציאות שכוללת בדרך כלל שני סוגים:
1. רגשי אשמה שנובעים מפעולה מסוימת שנעשתה ואשר הייתה לא נכונה באופן בסיסי. זוהי "אשמה על ידי ביצוע".
2. אשמה מורגשת כתוצאה מדבר שהיה אמור להיעשות ולא נעשה. זוהי "אשמה על מחדל". אחריות משפחתית ומחויבות מובילות לא פעם לאשמה ממשית כיוון שעשינו דברים שלא היינו צריכים לעשות להורינו, או משום שלא עשינו פעולות אחרות שהוצרכו להן. בכל אחד מן המקרים האלה ישנה סיבה אמיתית לרגשי אשמה.

אשמה נוירוטית מורגשת אצל האדם מבלי לבצע מעשה. מה שגורם לאשמה הנוירוטית הוא הכוונה, או השאיפה לעשות משהו רע. לכוונה הזאת שורשים עמוקים במוחו של הפרט.

האשמה הקיומית שונה מאשמה ממשית ונוירוטית. אנו מרגישים בהשפעתה כבלבול, ריקנות, חוסר מנוחה, והיעדר משמעות שמהווים את ה"חלל הקיומי" בחיינו. בהתאם לStering (1984) "זוהי התעסקות במחשבה- מין הצקה, או הטרדה פנימית, הרגשה פנימית של אי נוחות, של חוסר סיפוק, כאילו משהו לא כשורה ודורש תשומת לב.

שלושת התחומים שבהם האשמה הקיומית באה לידי ביטוי הם חוסר תשומת לב לצרכים של עצמנו, של האחרים ושל העולם סביבנו. במקרה הראשון אנו חשים באשמה קיומית משום הכישלון שלנו למלא את הצרכים באספקטים הפיזיים, האינטלקטואליים והרוחניים של חיינו. התחום השני באשמה קיומית קשור במיוחד לנושא האחריות המשפחתית כלפי האחר. וכדי להתמודד עם זה אנו חייבים לקבל את האחר ביחד עם מגבלותיו וחולשותיו, עלינו לדחות הצידה דעות קדומות, חוסר סובלנות, ואנוכיות.
כאשר אנחנו מסרבים להתייחס לטבע, לעולם בו אנו חיים. זהו התחום השלישי שבו הגישה הלוגותרפית לאשמה הקיומית יכולה לפעול באופן חיובי, שבו אנו יכולים לפגוש אתגרים שעלינו להתמודד איתם, שבו אנו יכולים להגיע מעבר לעצמנו כדי לשרת אחרים בדאגה וברחמים, התעלות ממכניזם נפלא זה בתוכנו, הדחקת הקריאה לפעולה לאורך זמן, יכולות להסתיים באשמה נוירוטית, דיכאון והיעדר עניין בחיים. אבל כשאנו לומדים להכיר את המתנה שבאשמה זאת, של מודעות מוגברת לפוטנציאלים הגלומים בחיים, אזי אנו מסוגלים להפוך כל מצב מעיק לניצחון אישי ( Kalmar 1977).

הלוגותרפיסטים מתייחסים לאשמה קודם כל על ידי הכרה בה ועל ידי הניסיון לשנות את התנהגות הקליינט לא רק לשם תיקון כשזה אפשרי, אלא גם כדי ללמוד מאשמת היחיד במטרה לא לחזור על אותן התנהגויות. הלוגותרפיה מתייחסת לאשמה כהזדמנות לשינוי, לעזיבת דפוסי קבלת החלטות והתנהגות ישנים, וכדי לקבל החלטות טובות יותר בעתיד (lukas 1991)

" הסבל הוא חלק שלא ניתן למחוק מן החיים, כמו גם הגורל והמוות. בלי סבל ומוות חיי האדם לא יכולים להיות שלמים" (Frankl 1963).
בלוגותרפיה מבדילים בין שלושה סוגים של סבל:
1. זה שקשור בגורל שלא ניתן לשנות.
2. זה שבא כתוצאה מניסיון מכאיב מבחינה רגשית.
3. וזה שנוצר מהיעדר המשמעות בחיי הפרט.

Frankl (1968) מדגיש שהאדם מוכן ורוצה לשאת כל סבל כל עוד הוא רואה בו משמעות. כיוון שבלי גילוי זה הסבל יכול להפוך לייאוש ולהרס עצמי.

הלוגותרפיה יכולה לעזור בסבל מהסוג הראשון בכך שמכוונת את המשאבים הפנימיים לעבר הרפוי, ל"גילוי" שהאדם מסוגל לבצע ניסים עם רוחו, כיוון שהלוגותרפיה עוסקת בהשקעת האנרגיה הנפשית של החולה שנחוצה לשיקום ולהפעלת הכוח המרפא.

ובאשר לסוג השני, זה שבא כתוצאה מניסיון או חוויה רגשית מכאיבה. Frankl טוען שסבל אסור שיהיה למען הסבל כי אם כדי להוציא משמעות מן ההזדמנות הניתנת על ידי מצב הסבל- למצוא משמעות בחיים.

הסוג השלישי של הסבל עלולים להביא ל"ריק קיומי".Frankl ( 1967) קורא לסוג השלישי "סבל בסיסי של האדם, אשר שייך לחיי האדם על ידי הטבע והמשמעות של החיים". קיימת מטרה לסוג זה של סבל, כי הוא שומר עלינו מפני האדישות" כל עוד אנחנו סובלים אנו נשארים בחיים מבחינה רגשית, למעשה, אנו נעשים בשלים יותר, בוגרים יותר בסבל, גדלים בגללו- כי הוא עושה אותנו עשירים יותר וחזקים יותר נפשית.

" אל אותם הדברים שנראים כאילו הם לוקחים את המשמעות מחיי האדם שייכים לא רק לסבל, כי אם גסיסה גם כן, לא רק מצוקה, כי אם גם מוות. לעולם אינני מתעייף מלומר שהאספקטים האמיתיים והחולפים של החיים הם הפוטנציאלים, ואולם כשהם מתגשמים, הם הופכים למציאויות באותו הרגע, הם נשמרים ומועברים אל העבר, שבו הם ניצולים ומשתמרים מלהיות בני חלוף. כיוון שבעבר דבר לא הולך לאבוד שאין לקבלו בחזרה, אלא כל דבר נשמר" ( Frankl 1962).

אומר Frankl שאדם צריך להעסיק את עצמו עם החיים ולא עם המוות, אפילו אם הוא במצב של מחלה סופנית. בלוגותרפיה מצבים של ייאוש יכולים ליסוב לאומץ אנושי- על ידי נקיטת עמדה חיובית ומחייבת את החיים.

ה"ריק הקיומי" נגרם בשל שתי אבדות שאבדו לאדם מיום שהיה ליצור אנוש ממש. אבד לאדם כמה מן היצרים החייתיים הבסיסיים, הקובעים את התנהגותה של החיה ומקנים לה בטחון. בטחון זה, כבהוויית גן עדן, נעול בפני האדם לעולמים. על האדם לבחור בין דרכים שונות, ואף זאת: התפתחות מאוחרת יותר גרמה לאדם עוד אבידה אחת: המסורות, שעליהן נשענה התנהגותו, מתרופפות והולכות במהירות. שום יצר אינו מורה לו מה יעשה, ושום מסורת אינה אומרת לו איך ינהג, לא יארכו הימים ולא ידע עוד מה הוא רוצה לעשות. במידה מוסיפה והולכת ישלוט בו רצונם של אחרים, וכך ישועבד יותר ויותר לקונפורמיזם.

"ריק קיומי" מתבטא בשעמום, האוטומציה המתפתחת תגדיל ודאי במידה עצומה את מספר שעות הפנאי של הפועלים הממוצעים. מקרי התאבדות לא מעטים מקורם ב"ריק קיומי" זה. תופעות נפוצות כשיכרות וכעבריינות נוער יובנו רק אם נכיר ב"ריק הקיומי" שביסודן. דברים אלה אמורים גם במשברים העוברים על פנסיונרים ועל זקנים. יתר על כן, ה"ריק הקיומי" מופיע בכמה וכמה מסכות והסוואות. לפעמים נמצא שהשאיפה המתוסכלת לפשר מקוזזת על-ידי שאיפה לכוח, לרבות הצורה של השאיפה לכוח, השאיפה לממון. במקרים אחרים באה השאיפה לתענוג ותופסת את מקומה של השאיפה המתוסכלת לפשר. מטעם זה מתגלגל לא פעם התסכול הקיומי בקיזוז מיני.

תסכול קיומי- שאיפתו של האדם לפשר עלולה להתקפח מחמת תסכול. בשלוש דרכים אפשר להשתמש במונח "קיומי" כדי לציין: א) את הקיום עצמו. ב) את טעם הקיום. ג) את השאיפה למצוא טעם מוחשי בקיום האישי. היינו השאיפה לפשר.

תסכול קיומי עלול לחולל נאורוזות, הלוגותראפיה קראה לכך "נאורוזות נואוגנית"- בה לציין כל דבר השייך לחלק ה"רוחני" של אישיות האדם. נואורוזות אלה נובעות מסכסוכים שבין ערכים שונים. סכסוכים מוסריים, או מבעיות רוחניות. הלוגותראפיה מטפלת מבחינה רוחנית בבעיות רוחניות, כגון בשאיפת האדם לקיום משמעותי וכן בתסכולה של שאיפה זו. לא כל קונפליקט הוא נאורוטי, מידת מה של קונפליקט היא תקינה ובריאה. התסכול הקיומי כשלעצמו אינו לא פתולוגי ולא פאתוגני. דאגתו של אדם, ואף ייאושו, על מידת כדאיותם של החיים היא מצוקה רוחנית אך אינה מחלה נפשית.
חיפושי האדם אחר פשר וערכים עלולים לעורר מתיחות פנימית ולא להשרות שיווי משקל פנימי, אולם מתיחות זו עצמה היא תנאי קודם הכרחי לבריאות הנפש. בריאות הנפש מבוססת על מידת מה של מתיחות, הלא היא המתיחות בין מה שאדם כבר פעל ובין מה ששומה עליו לפעול, או הפער בין הווייתו של אדם ובין מה שראוי הוא להיות. מתיחות כזו טבועה במהותו של האדם ולכן הכרח בה לתקינות הנפשית. מכאן שאסור לנו להסס מלהטיל על האדם את התפקיד להגשים פשר פוטנציאלי. לא התפרקות של מתיחות בכל מחיר דרושה לו, כי אם התביעה שיקום ויגשים פשר פוטנציאלי שמצפה לו. מה שדרוש לו לאדם היא ה"נואודינמיקה" היינו: הדינאמיקה הרוחנית בשדה מתיחות קטבי, שבו הקוטב האחד הוא הפשר שיש להגשימו, והקוטב האחר הוא האדם שעליו תפקיד הגשמת הפשר.

ויקטור פרנקל (1970) מתוך התבוננות באסירי מחנות הריכוז במלחמת העולם השניה, וראיה כי רצו להמשיך לחיות למרות שחיו בתנאים בהם לפי כל קריטריון רציונלי לא כדאי לחיות, הסיק כי מציאת משמעות לחייהם, גם אם הם חיי סבל, נתנה לאנשים את הכוח להמשיך לחיות. בפתחו תיאוריה זו הסיק פרנקל ( 1970) כי כל חיים ראויים שיחיו אותם, כי משמעות בחיים היא מטרת הקיום האנושי והטעם לחיים, וכי באישיותו של כל אדם קיים רובד רוחני. רובד זה אינו מותנה על ידי גורמים פיזיולוגיים או פסיכולוגיים, ומאפיין אותו חופש הבחירה. באמצעות רובד זה קובע האדם משמעות לחייו, ומשמעות זו היא מטרתו הבלעדית.

הדגש הרב ביותר על משמעות החיים כמושג ייחודי, מושם אצל פראנקל (1985,1982, 1970), הרואה את משמעות החיים כדבר שלחלוטין אינו תלוי בנסיבות חייו של האדם, אלא תלוי בו עצמו בלבד. פראנקל ( 1982) מנתק את משמעות החיים מהשפעות פסיכולוגיות דטרמיניסטיות באמצעות הצבעה על רובד אישיותי נפרד, הרובד הרוחני, האחראי למציאת משמעות בחיים.

פרנקל (FRANKL 1970,1985) רואה את משמעות החיים כמניע התנהגותי מרכזי, כמושג המתאר את האדם כיצור הפועל לקראת מטרות ( Batista & Almond, 1973;Klinger 1977) או כמונח המבאר מה הן המטרות השונות החשובות לאנשים ( De Vogler & Ebersole 1980 ).

ג. משמעות החיים בעיני הפסיכולוגים
האם משמעות החיים תלויה רק באדם או גם בנסיבות חייו, האם היא בעלת תוכן מסוים או בנויה תכנים רבים, מה הם תכני המשמעות, ועד כמה מהווה "משמעות החיים" גורם נפרד מההוויה הפסיכולוגית, הכוללת עיסוק יומיומי בסיפוק הצורך בשביעות רצון.
טוען maslow (1964) כי שאלות אלה יכולות להיות קשורות זו בזו, אם מידת משמעות החיים תלויה בחיי היומיום, והיומיום מושפע מתרבות ונורמות חברתיות, נובע מכאן שמשמעות החיים כחיי היומיום, היא מושג רב ממדי התלוי לא רק בפרט, אלא גם בסביבה בה הוא חי. יחד עם זאת אין קשר זה הכרחי. ניתן לראות את משמעות החיים כפי שרואה אותה פראנקל (1985,1970), כנבדלת מחיי היומיום וכמי שיש להתייחס אליה שלא במונחים פסיכולוגיים מקובלים, ויחד עם זאת, לראות את התכנים מהם היא מורכבת כתלויים בנסיבות חייו של האדם, ולנסות להגדירם. כך פותחו גם בין הדוגלים בגישתו של פראנקל, שמשמעות החיים היא מושג ייחודי. תיאוריות שניסו לקרב את המושג ליומיום, ולא להשאירו מעורפל ובלתי מוגדר (1977 Batista & Almond, De Vogler & Ebersole )
בדומה לפרנקל (1985) גם Klinger (1977) רואה את משמעות החיים כמושג ייחודי, אך בעוד פראנקל מתמקד בחופש הבחירה, באחריות, ובתיאוריה שלו אלמנטים רצויים ולא רק מצויים. מנתח Klinger את מצבו של האדם כפי שהוא בעיניו. Klinger רואה את האדם כפרט הפועל בהכרח לקראת מטרות, אותן הוא תופס כבעלות ערך, מטרות אלה נבחרות על ידי הפרט לפי שני קריטריונים:
2. אמונה שתהיינה מספקות.
3. אמונה שתהיינה משוחררות מהשפעתו הממתנת סיפוק של ההרגל.

משמעות החיים מוגדרת כקשר בין האדם למטרות המוערכות על ידו. Klinger(1977) דן בשאלה, למה מתכוון אדם באומרו שחייו הם בעלי משמעות. לדעתו, כוונתו של הפרט, הטוען שחייו משמעותיים, לומר שהוא מעורב רגשית ביחסים בינאישיים, חוויות מיוחדות או עיסוקים הנראים לו חשובים. מעורבותו של אדם במטרות שהן בעלות חשיבות עבורו, ובעלות רעננות מספקת כדי לעורר בו תגובות רגשיות, היא שנותנת לו תחושת משמעות. לעומת זאת, אדם הרואה את חייו כחסרי משמעות רואה אותם ככאלה באחד משני המצבים:
1. המטרות המוערכות על ידו ( יחסים בינאישיים, יכולויות, מותרות או חירויות) אינן נגישות עבורו.
2. מטרות אלה נגישות עבורו, אך בגלל שהתרגל אליהן איבדו את כוחן ליצור בו רגש.

ניתוח זה מסביר גם את העובדה שבמקרי דיכאון נתפסים החיים כחסרי משמעות. לאדם המדוכא מטרה מוערכת אותה איבד, ושוב אינה נגישה עבורו, ובמטרות אחרות אינו מוצא כל עניין. דבר זה מונע מציאת משמעות בניסיון להגשים מטרות אחרות, ומכאן- מציאת משמעות בחיים בכלל. לתופעה זו של חוסר משמעות בחיים התייחס גם פראנקל (1970), שכינה אותה נוירוזה נואוגנית. דרך הטיפול שפיתח פראנקל (1982) בתופעה זו- הלוגותראפיה, תואמת את ניתוחו העיוני של Klinger (1977): סיוע לאדם למצוא מטרות, אותן יכולים לשרת דפוסי חייו.

משמעות החיים היא מושג מרכזי גם אצל Batlista & Almond (1973), הרואים את משמעות החיים כיחס בין מטרות האדם לאורח חייו. Batista &Almond שמים דגש על גישה רלטיביסטית, הרואה מחויבות למערכת כלשהי של אמונות, כיכולה לשרת כמסגרת חיים להתפתחות חיים בעלי משמעות. הדגש הוא על מחויבות למערכת מטרות המשמשת כמסגרת חיים אותה מנסה הפרט להגשים.


תחושת הפרט שחייו הם בעלי משמעות, תלויה על פי גישה זו בשלושה גורמים:
1. מחויבות לאיזושהי הבנה מוערכת של החיים.
2. הכללה של סולם פנימי כלשהו מתוך הבנת החיים, בו יכול הפרט להשתמש כדי למדוד את מידת ההגשמה של חייו.
3. הערכה עצמית חיובית של האדם במונחי אותו סולם.

Batista & Almond (1973) קוראים לתפיסת האדם את חייו כבעלי משמעות, ראיית חיים חיובית. ראיית חיים חיובית מוגדרת כאמונת הפרט שהוא מגשים את מטרות חייו, שערכן חיובי בעיניו. גישתם של Batista &Almond מסיטה את הדגש מטבע אמונתו של הפרט להתחייבות אליה, ומתוכן אמונתו של הפרט לתהליך האמונה. היא כוללת את המאחד גישות שונות, שנבדלו זו מזו בשאלה מה הוא תוכן המטרה המהווה את משמעות החיים ( הגשמה עצמית או חוויות שיא, צמיחה אישית או חיים על פי ערכים). משמעות החיים מוגדרת כהתחייבות למערכת מטרות כלשהי, אותה בוחר הפרט וניסיון להגשימה.

על פי גישה זו אין זה משנה מה היא המטרה או המשמעות שבה מדובר. בניגוד לדעת Erikson (1959) ן- Rogers (1961) גם אין מדובר בהכרח במשמעות אחת בלבד. לאנשים שונים יש מידה שונה של יכולת לראות את חייהם בתוך פרספקטיבה או קונטקס כלשהם, ולפתח מערכת מטרות חיים או השקפת חיים מתוכם. כן נבדלים אנשים זה מזה במידה בה הם רואים את עצמם כמי שהגשימו או נמצאים בתהליך הגשמה של מטרותיהם. ככל שעולה המידה בה רואה אדם את חייו כמסגרת התייחסות מתוכה הוא מפתח מטרות חיים, שאותן הוא תופס כמגשים, עולה ראיית החיים החיובית של אותו אדם.

Batista & Almond (1973) מעדיפים את הגישה הרלטיביסטית על הגישה הדטרמיניסטית. העדפה זו נובעת מהגורמים הבאים:
1. אנשים מפתחים משמעות בחיים במגוון של מערכות אמונה. גישה המגדירה את משמעות החיים כמטרה מסוימת, בעלת תוכן קבוע מראש, לא תתאים למגוון זה. יתירה מזו, אנשים עשויים לפתח משמעות בחיים באמצעות מטרות הסותרות זו את זו, כך למשל, רואים מאמיני הזן את משמעות החיים כחתירה לביטול האני. לעומתם מגדירים אקסיסטנציאליסטים את משמעות החיים כפיתוח האני הייחודי של האדם, והתנהגות בהתאם למושגיו.
2. הגישה הרלטיביסטית תואמת את ממצאיהם של Crumbaugh & Maholick (1964), שלא מצאו קשר בין מדידותיהם את משמעות החיים לבין אף אחת ממערכות אמונת הערכים של Allport, Vernon & Lindzey (1955).
3. גישה זו אינה מעודדת ויכוח פילוסופי מופשט בקשר לאיזו מערכת אמונות טובה יותר, ומדגישה את אחריותו של כל פרט למצוא את אמונותיו שלו.
4. גישה זו משוחררת מתלות בתיאוריה ספציפית, ולפיכך יכולה לשמש לבדיקת תיאוריות.

על פי Batista & Almond (1973) מורכבת משמעות החיים ממחויבות שחש האדם למטרות בעלות תוכן, ומאמונה שהוא חי באופן המגשים מטרות אלה. תפיסת משמעות החיים כקשורה למטרות נובעת מהשקפה, שלמרבית הפעולות האנושיות אין ערך כשלעצמן, הנובע מעצם עשייתן, אלא ניתן לראותן כבעלות חשיבות על ידי קשירתן למטרה מוגדרת בעלת ערך. תוכנן של המטרות חייב להיקבע על ידי האדם עצמו, ההנחה היא, שאין מדובר בהכרח בתוכן קבוע מראש, ולא בתוכן אחד בלבד. היות והעולם ניטרלי מבחינה ערכית, אין הוא יכול לתת משמעות לבני אדם, ולכן אין משמעות למונחים כמו ערכים אובייקטיביים או אוניברסליים. כדי שהאדם יתפוס את חייו כבעלי משמעות, עליו לאמץ לעצמו מטרות, אותן יתפוס כערכים חיצוניים, אליהן יתחייב ואותן ישאף לבצע. אין די באמונות כדי שהחיים יהיו בעלי משמעות. המחויבות למטרות חייבת להתבטא באורח חייו של האדם.

כיוון שמתן המשמעות לחיים הוא תהליך של יצירת קשר בין העולם לבין חיי הפרט, מנתחים Batista & Almond (1973) את התפתחות ראיית החיים כמשמעותיים, בגישה המנתחת את הפרט כמערכת של צרכים או מטרות, אותן הוא מנסה להגשים באמצעות תפקידים המוכתבים באופן חברתי. על פי גישה זו, תלויה התפתחות ראיית חיים חיובית אצל הפרט, בקיום תפקיד או יכולת של הפרט ליצור תפקיד, שיספק את מטרותיו וצרכיו, כפי שהם מוגדרים על ידי מסגרת חייו, במידת היכולת לגשת לתפקיד זה, במידת ההתאמה בין דרישות התפקיד ויכולויות הפרט, ובמידת ההתאמה בין ערכי הפרט, מטרותיו, צרכיו ותפקידיו למסגרת החיים שלו ולמערכת החברתית בה הוא חי.

מבחינה פנומנולוגית תלויה ראית החיים של הפרט, על פי Batista & Almond (1973), בקשר בין מצב המטרות השוטפות של האדם למטרת החיים הכללית, במידת ההתקדמות לקראת הגשמת המטרה הכללית, וביחס בין מידת התקדמותו בהגשמת המטרות השוטפות שלו לבין מידת ההתקדמות אותה ניבא בעבר. כן תלויה ראית החיים במידה בה הצליח האדם בעבר להגשים את מטרותיו, במצב המטרות בהווה, ובמידת השינוי שצופה האדם שיהיה לגביהן בעתיד.

מטרות בעלות ערך ואורח חיים המגשים אותן מהווים, אם כן, תנאי לראיית החיים כמשמעותיים, אך ראייה זו תלויה גם בגורמים סביבתיים, כלומר בקשר בין מטרות הפרט ואורח חייו לחברה בה הוא חי, וגם בגורמים של זמן, כלומר ביחסים בין עבר, הווה ועתיד לגבי הגשמת המטרות.

De Vogler & Ebersol (1980) קיבלו את גישתם של Batista &Almond (1973) הרואה את עיקרה של משמעות החיים במחויבות למערכת מטרות כלשהי, המשרתת כמסגרת חיים אותה מנסה הפרט להגשים. עם זאת טענו De Vogler & Ebersol , כי עובדת קיומה של מחויבות למערכת מטרות, והדגש על כך שמתן משמעות לחיים הוא תהליך, אינם סותרים את העובדה שלמערכת המטרות, אליה מתחייב האדם, תכנים ספציפיים. תכנים אלה ניתנים להגדרה על ידי הפרט, ומהווים את הנושאים הנותנים משמעות לחייו. לפרטים שונים יש תכנים שונים הנותנים משמעות לחיים, אך ניתן לערוך קטגוריזציה אמפירית של תכנים אלה. De Vogler & Ebersol ( 1980) התייחסו אם כן, לאותה הגדרת משמעות של Batista &Almond (1973), אך הם שאלו את עצמם, אם אין אפשרות להתייחס לא רק למידת המחויבות למסגרת הפעולה, אלא גם לעשות קטגוריזציה של תכני המשמעות- המטרות אותן בוחר הפרט לנסות להגשים.

במחקר שערכו De Vogler & Ebersol (1980) ביקשו 100 נבדקים תלמידי קולג' לכתוב מה הם שלושת הדברים המשמעותיים ביותר בחייהם, להוסיף חוויה קונקרטית לכל אחד מהם ולדרג אותם על פי מידת חשיבותם. בעקבות מחקרם חילקו De Vogler & Ebersol את תכני המשמעות ל-8 קטגוריות, העשויות להעניק משמעות לחיים:
1. הבנה- הניסיון להיטיב להבין, ללמוד ולהרבות ידע, ככלל או בתחום מסוים.
2. יחסים- המחויבות לתחום הבינאישי של משפחה, חברים ויחסים רומנטיים.
3. שירות- נתינה, עזרה לזולת או הקרבה עצמית.
4. אמונה- חיים בהתאם לאמונות החברתיות, הפוליטיות או הדתיות של האדם.
5. ביטוי- ביטוי העצמי באמצעות נושאים כגון ספורט, מוסיקה, אמנות וכתיבה.
6. השגיות- החתירה להשגת רכוש, מעמד או אחריות.
7. צמיחה- השקעת מאמץ בפיתוח יכולויות ושיפור עצמי.
8. הנאה- מכוונות למיצוי העונג מהחיים.

על פי De Vogler & Ebersol (1980), עיקרה של תפיסת החיים כבעלי משמעות היא, אם כן, מחויבות למטרות. ראיית היחיד את חייו בהקשר המספק לו מערך משימות, השקפת חיים או מטרה, אותה הוא מגשים במסגרת חייו. עם זאת למטרות אלה תכנים ספציפיים, אותם מגדירות שמונת הקטגוריות.

De Vogler & Ebersol (1980) יוצאי דופן, בשלבם ראייה של משמעות החיים כמושג ייחודי עם התייחסות לתכנים ספציפיים מהם מורכבת משמעות זו, בדיקה אמפירית של תכנים אלה, והימנעות מגישה ערכית הקושרת בין סוג התכנים מעניקי המשמעות למידת המשמעות בחיים. תיאוריות אחרות השמות דגש על תכני המשמעות נוטות להיות דטרמיניסטיות, ורואות תפיסה של החיים כבעלי משמעות, כמתפתחת מהתחיבות להגדרה של משמעות פנימית אחת של החיים. דוגמה לתיאוריה כזו, המניחה אפריורית שהחיים הופכים לבעלי משמעות לאחר שהאדם הגיע למטרה מסוימת, שהוגדרה על ידי התיאוריה הספציפית, היא התיאוריה של Jung (1959) , הרואה את משמעות החיים כאינדיבידואציה והגעה להרמוניה בין כל חלקי האישיות.

על פי Jung (1959) נתון הפרט לאורך חייו בתהליך ההופך אותו לפרט שלם. זהו תהליך דיפרנציאציה, בו מפתח האדם את דפוס התכונות הייחודי לו, ואת יחסו האישי לתת המודע האישי והקולקטיבי שלו. לתהליך זה- פיתוח כל צדדיו של האדם לכלל קונפיגורציה ייחודית, והגעה להרמוניה בין האגו שלו לתת מודע שלו, קורא Jung אינדיבידואציה. התפתחות האישיות בתהליך האינדיבידואציה היא משמעות החיים. התפתחות האישיות לפי Jung , היא תהליך ההולך לקראת מטרה של פיתוח שווה של כל חלקי הנפש, היכולת לחיות בהרמוניה, למרות הסתירות הקיימות באישיות האדם, היא מטרת העל של החיים. אנשים יחושו שמטרת חייהם הושגה כאשר יהיו אינטגרטיביים לחלוטין ובהרמוניה מוחלטת עם עצמם. מטרת החיים המוצהרת אינה חייבת להיות השגה של אינדיבידואציה ואינטגרציה אישיותית. אדם יכול למצוא את משמעות חייו בדת, בעזרה לזולת או בחיים עצמם, אך רק כשיהיה הפרט מסוגל לקבל את הסתירה ההכרחית בחיים, יחוש שהשיג את מטרת חייו ויחווה חיים בעלי משמעות.

גישה נוספת, השמה דגש על תכני המשמעות, אך אינה רואה את משמעות החיים כנבדלת מהותית ממושגים אחרים של איכות חיים, היא גישתו של Maslow (1964), המדגיש בתיאוריה שפיתח שני מרכיבים של משמעות- מטרות ומחויבות. מטרת החיים, על פי Maslow , היא צמיחה והגעה להגשמה עצמית. פיתוח צרכים שהם מעבר לצרכים הראשוניים ומהווים צרכי הוויה (being) . כדי להגשים את עצמו, על האדם להיות מחויב למטרות ארוכות טווח, אותן מכנה Maslow (1964) ערכי הוויה. בקשרו בין משמעות החיים לאישיות, מתאם Maslow את האישיות המגשימה את עצמה. אישיות זו משוחררת ממחלה, ממלאת את צרכיה הבסיסיים, משתמשת ביכולותיה באופן חיובי ומונעת על ידי ערכי הוויה להם היא נאמנה. ערכים אלה ( ביניהם- אמת, יופי, טוב, שלמות) נתפסים על ידי Maslow כחיוניים לקיום האנושי.
הפרט מתחיל בהגשמת צרכים פזיולוגיים בסיסיים. אחר כך הוא ממלא צרכים המדורגים כגבוהים יותר על ידי Maslow (1964) כמו צורך בביטחון, אהבה והערכה. לאחר מילוי צרכים אלה מופיעה ההגשמה העצמית המלאה- מחויבות לערכי ההוויה, שאחד מהם הוא תפיסת החיים כבעלי משמעות. בשלב זה נוצרת זהות בין צרכי האדם לערכיו, ומושגי איכות החיים- הגשמה עצמית, שביעות רצון בחיים או תפיסת החיים כמשמעותיים, אינם נבדלים זה מזה.

ההגדרות הפסיכולוגיות השונות של משמעות החיים שהובאו לעיל, נבדלות זו מזו באופן התייחסותן לשלוש שאלות מרכזיות בנושא משמעות החיים:
1. האם משמעות החיים היא מושג התלוי באדם בלבד או גם בסביבתו או בנסיבות חייו?
2. האם תכני משמעות החיים ניתנים להגדרה, ואם כן מה הם?
3. האם משמעות החיים היא המשך למה שמספק ומעניק שביעות רצון בחיים בחיי יומיום, או שהיא מושג ייחודי ונבדל ממושגים דומים של איכות חיים?

מיון גישות פסיכולוגיות למשמעות החיים

המשותף לתיאוריות השונות העוסקות במשמעות החיים מבחינה פסיכולוגית היא הגדרתה כקשר בין מטרות האדם לאורח חייו ( Frankl 1970 ; Batista &Almond 1973 ; Klinger 1977 ) . למשמעות החיים חשיבות בתיאוריות אישיות המתייחסות לבני אדם כאל יצורים המונעים לא רק על ידי גורמי העבר, אלא גם, ואולי בעיקר, על ידי תוכניותיהם להווה ולעתיד ( Frankl 1970 ; Batista & Almond 1973 ) . בתיאוריות אלה נתפס האדם כיצור המציב לעצמו מטרות, ומנסה לתאם ביניהן לבין אורח החיים שלו. התאמה זו היא היוצרת את התחושה שהחיים משמעותיים.

משמעות החיים היא נושא מרכזי גם בתיאוריה של Klinger (1977), שהובאה לעיל. Klinger רואה את האדם כיצור הפועל לקראת מטרות אותן הוא תופס כבעלות ערך. השאלה העיקרית, בה דן Klinger היא למה מתכוון האדם באומרו שחייו הם בעלי משמעות. לדעתו כוונת הפרט, הטוען שחייו משמעותיים, לומר שהוא מעורב רגשית ביחסים בינאישיים, חוויות מיוחדות או עיסוקים הנראים לו חשובים. לעומת זאת, כאשר המטרות המוערכות על ידו ( יחסים בינאישיים, מותרות, יכולויות או חירויות) אינן נגישות עבור האדם, או כאשר איבדו מטרות אלה את כוחן ליצור בו רגש לאחר שהתרגל אליהן, רואה האדם את חייו כחסרי משמעות. לתופעה זו של חוסר משמעות התייחס גם Frankl (1970) שכינה אותה נוירוזה נואוגנית.

משמעות החיים היא מושג מרכזי גם בגישתם של Batista & Almond (1973) שכבר הושגה. לדעת Batista & Almond בעיית המשמעות היא הבעיה המרכזית איתה מתמודד האדם בבגרותו. לאחר שפתר את בעיית העצמי ויצר ראיית עצמי חיובית, עומד האדם מול בעיית החיים. פתרונה המוצלח, התאמה בין מטרות האדם לאורח חייו, יוצר תחושה שהחיים הם בעלי משמעות וראיית חיים חיובית.

למשמעות החיים חשיבות גם בתיאוריות שלא רואות במציאות משמעות בחיים את המטרה המרכזית של האדם. דבר זה נובע מכך, ששני האספקטים מהם מורכבת משמעות החיים, מטרות ומחויבות, נתפסים על ידי רבים כמאפיינים של הקיום האנושי. Maslow (1964) למשל, רואה את מטרת החיים כצמיחה והגעה להגשמה עצמית. אלה מתרחשים באמצעות פיתוח צרכים, שהם מעבר לצרכים הראשוניים, ומהווים צרכי הוויה, ומחויבות למטרות ארוכות טווח המכונות ערכי הוויה. תפיסת החיים כבעלי משמעות מהווה אחד מערכים אלה.

גם אצל Rogers (1961) אין משמעות החיים מושג מרכזי. מטרת החיים היא אותנטיות, המתבטאת בחוויה, ביטוי והגשמה של העצמי. אך עם זאת, זהו מושג חשוב, שכן, תפיסת החיים כבעלי משמעות מהווה תוצר לוואי של תהליך זה.

למשמעות החיים יש אם כן חשיבות פסיכולוגית בניתוח מניעי ההתנהגות (1970 Frankl ), בתפיסת האדם כיצור הפועל לקראת מטרות (Batista & Almond 1973; Klinger 1977 ), וכתוצר לוואי של השגת מטרות אחרות הנחשבות מרכזיות (Maslow 1964; Rogers 1961 ). חשיבות המושג נובעת מכך, שמשמעות החיים מתייחסת לתנאים ולמאפיינים אשר עבורם כדאי לחיות. כאמור, החל ניתוח פסיכולוגי זה מקבוצה מסוימת- אנשים ששרדו במחנות ריכוז, אך פיתוח תיאוריות נוספות, שהתייחסו למושג תוך הרחבת ההתייחסות לכלל בני האדם, מעיד על כך שגם בנסיבות חיים רגילות בוחר כנראה האדם, במודע או שלא במודע, בדברים למענם הוא חי.

למשמעות החיים יש חשיבות, אם אנו מניחים הנחות מסוימות, הנחות אלה הן, שהאדם שונה מיצורים אחרים בכך שאינו מחפש רק חיזוקים חיוביים, הפחתה של צרכים או שלווה הומאוסטטית, אלא גם זקוק למידה מסוימת של מתח, היא תולדה של קיום אתגר. החוויה של חיפוש אתגרים ניתנת לתרגום סמנטי למושג משמעות החיים.

Ruffin (1984) טוען שאם ההנחות שהועלו לעיל נכונות, מהווה משמעות החיים מושג מרכזי המאפיין את האדם כאדם. מושג זה קשור לאיכות החיים, כיוון שאם אדם זקוק למתח, הנובע מכך שהוא מציב מטרות ומנסה להגשימן, יהיו חייו בעלי איכות פחותה אם לא יהיה בהם מתח זה. אחת המטרות של הפסיכולוגיה היא להביא לשיפור איכות החיים. אם אכן מאופיינת איכות החיים על ידי רמה מסוימת של מתח, המכונה משמעות החיים, חשובה הבנת משמעות החיים, מרכיבה ומאפייניה כדי לפעול לשיפור איכות החיים.

תת מרכיב נוסף של פרספקטיבת הזמן העתידית של אדם הוא התובנה שהוא מגלה לגבי יחודו ולגבי האמת על עצמו. רוג'רס (1951) טוען, שלא ניתן לנבא התנהגות על-פי האקלים המשפחתי. על-פי חוויות חינוכיות או חברתיות, על-פי השפעות סביבתיות או תרבותיות, על-פי תולדות מחלות, על-פי תורשה וכו'. גורם החיזוי הטוב ביותר הוא שיעור ההבנה העצמית.

קורט לוין (1951) מגדיר את פרספקטיבת הזמן כ"מכלול השקפות היחיד לגבי עתידו הפסיכולוגי ועברו הפסיכולוגי כפי שזה קיים בזמן נתון". לוין מדגיש גם שהסביבה החברתית בה חי היחיד משפיעה על פרספקטיבת הזמן שלו.

קסטנבאום (1961) רואה בפרספקטיבת זמן מבנה פסיכולוגי המתווך בין הסיטואציה של כאן ועכשיו לבין האפשרות הכוללת של העבר העצמי, והעתיד העצמי. אדם שאיננו מסוגל לתת פשר לקיומו העכשווי בתוך מסגרת הכוללת את 'העצמי בעבר' ואת 'העצמי בעתיד' הינו, לדעתו, בעל חוש זהות מוגבל. ניתוחו מקשר את פרספקטיבת הזמן לא רק לזהות עצמית, אלא גם ליכולת לדחות סיפוקים או תגובות לגירויים מיידיים. הוא מדגיש, שפרספקטיבת זמן מהווה אלטרנטיבה לפעולה אימפולסיבית. השקפה זו מבטאת, למעשה, עיקרון חשוב של התיאוריות הפסיכואנליטיות והניאופסיכואנליטיות הרואות ביכולת לתכנן ולצפות אירועים בעתיד את אחד האספקטים המשמעותיים ביותר של התפתחות האני ( לנדאו, 1973).

פרספקטיבת הזמן העתידית של אדם, איננה רק פונקציה של עצמו כנפרד מסביבתו. היא כוללת גם את תחושת היכולת להביא תועלת (Self Transcendence). "כאשר אדם פועל רק לטובתו האישית, הוא בוגד באופיו האנושי" (פאברי, 1968). "הפשר האמיתי של החיים נמצא בעולם, ולאו דווקא בתוך האדם ובתוך נפשו. הגשמת הפשר הפוטנציאלי של החיים אין משמעותו הגשמת עצמו דווקא. כלומר, הגשמה עצמית לא תושג אם תהיה תכלית לעצמה, אלא רק תוצאת לוואי של עילוי עצמו, חריגה מעצמו, מעבר לעצמו. השאילות "מי אני?" ו"מהן מטרותיי?" עוברות גלגול, ונהפכות לשאילות: "מי עלי להיות?" "מה יכולתי?", "ואיך יכול אני לשפר את החיים ולא רק להתאים את עצמי אליהם?".

ד. מחקרים בנושא משמעות החיים

לוקאס (1977) מצאה כי אנשים הופכים לנרקומנים עקב שתי סיבות עיקריות: סבל ושיעמום. הם רוצים לשכוח ממכת-גורל, שלא ניתן להימלט ממנה, או למלא ריקנות פנימית, שהפכה בלתי-נסבלת. לדעתה, ישנם, כמובן, גם גורמים משניים לנטילת סמים, כמו למשל, סקרנות, התנגדות לאוטוריטה, לחץ חברתי או סתם בורות. אך כל אלה באים לידי ביטוי רק כאשר הסיבה הראשונית קיימת.

ג'מס סטיב קראמבו והאחות מרי רפאל וריימונד ר' שרייבר מדדו את השאיפה למשמעות ומצאו את התוצאות הגבוהות ביותר בקרב אוכלוסיות מצליחות של בעלי מקצועות חופשיים ואנשי עסקים, ולהיפך- העדר משמעות ותכלית מעיד על שיבושים בהסתגלות הריגושית ( פרנקל 1978).

דיאנה ד' יאנג מאוניברסיטת קליפורניה מוכיחה במבחנים ובמחקר סטטיסטי, כי אנשים צעירים סובלים מן הריק הקיומי יותר מן הקשישים. ולא זו בלבד אלא מאחר שבין הצעירים בולטת יותר דעיכת המסורות, עולה מתוך ממצא זה, כי התפוררות של מסורות היא מן הגורמים העיקריים לריק הקיומי ( פרנקל 1978).

דברים אלה עולים בקנה אחד גם עם דברי קרול מרשל מן המרכז לבריאות הנפש בבל-ויו, ושינגטון, ש"אפיין את הרגשתם של בני שלושים ומטה המבקשים עזרה מתוך הרגשה של העדר תכלית ( פרנקל 1978) (American Psychological association monitor 1976).

מחקרם של ס' ראטוצ'וניל וא' פלאנובה מנהל המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ברנו צכסלובקיה, הביא ראיות לכך "שהשאיפה למשמעות היא צורך ספציפי, שאינו מוצא את ביטויו בצרכים אחרים ופחות או יותר הוא מצוי בכל בני האדם.
הרלוונטיות של תסכול הצורך הזה הוכחה גם בחומר שנאסף לגבי חולים נאורוטים ודפרסיביים. בכמה מקרים נודע לתסכולה של השאיפה למשמעות תפקיד רלוונטי כגורם סיבתי לראשות התהוותה של נאורוזה או של ניסיון התאבדות (פרנקל 1978).

סקר שפורסם מטעם המועצה האמריקאית לחינוך, מצא כי בין 117.509 סטודנטים שנסרקו, הייתה המטרה הגבוהה ביותר- ואליה נשאו נפשם 98.1% "פיתוח תורת חיים בת משמעות". (פרנקל 1978).

סקר אחר של 7948 סטודנטים ב-48 קולג'ים נעשה על ידי אוניברסיטת ג'ונס הופקינס בחסות המכון הלאומי לבריאות הנפש, מתוך אלה אמרו רק 16% כי מטרתם הראשונה היא 'להרוויח הרבה כסף', ואילו 78% ציינו כי מטרתם היא 'למצוא תכלית למשמעות לחיים'. (פרנקל 1978).

בטי לו פאדלפורד ייחדה דיסרטציה לנושא של "השפעת הרקע האתני, המין ודמות האב על מערכות היחסים בין המעורבות בסמים לבין התכלית בחיים" ( האוניברסיטה הבין לאומית של ארה"ב, סאן דייגו, ינואר 1973). מתוך הנתונים שנאספו במחקרה על 416 סטודנטים "לא נמצאה אפשרות לקבוע הבדלים בני משמעות בשיעור המעורבות בסמים לגבי סטודנטים בעלי דמות אב חלשה לעומת סטודנטים בעלי דמות אב חזקה, אולם בלא ספק נמצאה מערכת יחסים בת משמעות בין המעורבות בסמים לבין תכלית החיים <0.001 P : =23: R
התברר שהמדד הממוצע של המעורבות בסמים לגבי סטודנטים בעלי תכלית נמוכה בחיים (8.90) היא שונה במידה בת משמעות מן המדד הממוצע של המעורבות בסמים לגבי סטודנטים בעלי תכלית גבוהה בחיים (4.25) (פרנקל 1978).

סקר של 455 סטודנטים באזור סאן דייגו, שנערך בידי ג'אד ואחרים למען הועדה הלאומית לעניין השימוש לרע במריחואנה ובסמים, העלה כי המשתמשים במריחואנה ובסמים מתעתעי חושים העידו, כי הם מוטרדים וסובלים מהעדר משמעות בחיים יותר מאלה שאינם משתמשים בהם (פרנקל 1978).

מחקר שנערך על ידי מיריין ואחרים נמצא, כי שימוש מרובה בסמים עולה בד בבד עם החיפוש אחר חוויות בנות משמעות ועם צמצומה של פעילות המכוונת למטרה (פרנקל 1978).

לין סקר ב- 1968 700 סטודנטים באוניברסיטת ויסקונסין, מילווקי, ודווח שהמשתמשים במריחואנה מוטרדים יותר מן הלא משתמשים בעניין משמעות החיים. (פרנקל 1978).

שין ופכטמן מצאו, כי סטודנטים שהיו מעשנים בסדירות מריחואנה במשך פרק זמן של ששה חודשים, הגיעו במבחן קראמבו לקביעת התכלית בחיים (PIL) לתוצאה נמוכה יותר במידה ניכרת מזו שהגיעו אליה הלא משתמשים (פרנקל 1978).

אנמארי פון פורסטמאיר הראתה בדיסרציה כי 18 מתוך 20 בני אדם מכורים לאלכוהול רואים את קיומם מחוסר משמעות ונטול תכלית ( האוניברסיטה הבין-לאומית של ארה"ב 1970) (פרנקל 1978).
ה. סיכום
אנשי רוח מדע ומחקר בין אם בדקו את מושג משמעות החיים, בין אם ניתחו את מרכיביו, בין אם ראו בו כמושג נבדל ממושגים אחרים של איכות החיים, בין אם ראו אותו כתלוי בנסיבות אחרות, כולם ראו בו חשיבות לחיים ואיכותם.
משמעות החיים מהווה ציר מרכזי למציאות המתהווה.
כאשר אדם מוצא את המשמעות לחייו, את הסיבה שבזכותה הוא מונע ופועל, אזי חוויותיו הנעימות והפחות נעימות, לרבות הסבל, זוכות למשמעות גם הן, ועשויות להוות מנוף לצמיחה ומימוש עצמי.
וכפי שמצהיר ויקטור פרנקל ( 1962) כי הלוגותראפיה היא חינוך לאחריות, וביכולתו של כל אדם לשנות את דרכו, התנהגותו וגישתו לחייו. ועוד מוסיף כי הסבל והקשיים בחיים מהווים הזדמנות לשינוי, לעזיבת דפוסי קבלת ההחלטות והתנהגות ישנים, כדי לקבל החלטות טובות יותר לעתיד.
תפקידו של המטפל לעזור לפרט להחזיר את האחריות לחייו, לעזור לו למצוא משמעות לחייו, ולעזור לו למצוא פרשנות מתאימה לחוויות שחווה וחווה

ביבליוגרפיה
Allport, G (1955). Becoming. Yale University Press.
Aran, L (1993). Buddhism. What? Know?. Dvir Publishing (Hebrew).
Aristotle (1981). Nichomechos Ethics. Dvir Press. Hebrew)
Atlan, A (1994). Those and These – Reciprocal Criticism of Science and Myth. Ofekim Press, Am Oved. (Hebrew)
Barker, R.L (1987). The Social Work Dictionary. Silver Spring: National Association of Social Workers.
Batista, J. and Almond, R (1973). The Development of Meaning in Life. Psychiatry. 36, 409-427.
Ben Dov, Y (1997). Quantum Theory: Reality and Mysticism. Dvir Press (Hebrew.)
Biderman, S (1980). Indian Philosophy. Ministry of Defense (Hebrew)
Biderman, S (2003). Philosophical Journeys India and the West. (Hebrew).
Biderman, S (1966). The Beginning of Buddhism. The Broadcast University. (Hebrew)
Black, W.A.M and Gregson, R.A.M (1975). Time Perspective, Purpose in Life Extraversion and Neuroticism in New Zealand Prisoners, British Journal of Social and Clinical Psychology. 12: 50-60.
Botto, N (2002) Il settimo senso (translation: reserved by Modan Publishing House Ltd) . Ben-Shemen Israel.
Bugental, J.F (1965). The Search for Authenticity, an Existential- Analytic Approach to Psychotherapy. New York, Rinehart and Winston.
Bulka, R (1998). The Meaning of Life. The International Journal of Logotherapy Existential Analysis. 6(1): 119-120. Spring-Summer.
Camus, A (1978). The Myth of Sisyphus. Am Oved Press, Tel Aviv (Hebrew)
Camus, A (1985) The Stranger. Am Oved Press, Tel Aviv (Hebrew)
Cohen-Solel, A (1996). Sartre. Dvir Press. (Hebrew).
Cooper, R (1997) Sawaf, A. Executive EQ, Emotional Intelligence in Leadership and Organization.
Crumbaugh, J.C and Maholick, L.T (1964). Experimental Study in Existentialism. Journal of Clinical Psychology. 20. 200-207.
De Vogler, K. L and Ebersole, P (1983). Young Adolescents’ Meaning in Life. Psychological Reports. 52, 427-431
Dychtwald, K. (1992). Body Mind. Alpha / Zmora-Bitan (Hebrew).
Eisenberg, M (1983). from a lecture in a logotherapy session, Tel Aviv University, May 26. (Hebrew)
Fabry, J. B (1984). The Pursuit of Meaning. Viktor Frankl, Logotherapy, and Life. 2nd edition. Tel-Aviv: Sifriat Poalim Publising House.
Frankl, V (1986-87). Logotherapy and the Challenge of Suffering. Review of Existential Psychology and Psychiatry. Special Issue, 20(1-3): 63-67.
Frankl, V (1962). Man’s Search for Meaning, an Introduction to Logotherapy, a Revised and Enlarged Edition of from Death Camp to Existentialism. Preface by Gordon W. Allport, New York: A Touchstone book.
Frankl, V (1963). Man’s Search for Meaning: an Introduction to Logotherapy. New York: Washington Square Press.
Frankl, V (1967). The Doctor and the Soul: from Psychotherapy to Logotherapy. New York: Bantam books.
Frankl, V (1968). Psychotherapy and Existentialism: Selected Papers on Logotherapy. New York: Simon and Schuster.
Frankl, V (1969). The Will to Meaning. New York: The New American Library.
Frankl, V (1969).Self Transcendence as a Human Phenomenon. In V. Frankl (Ed.) The Will to Meaning. New York: New American Library.
Frankl, V (1981). The Future of Logotherapy. International Forum for Logotherapy Journal of Search for Meaning. Fall-Winter 4(2): 71-78.
Frankl, V (1982). The Unheard Cry for Meaning: Psychotherapy and Humanism. Tel-Aviv: Dvir publisher (Hebrew).
Frankl, V (1985). The Will to Meaning. Tel-Aviv: Dvir publisher (Hebrew).
Frankl, V (1986). The Doctor and the Soul: From Psychotherapy to Logotherapy. New York: Second Vintage book Edition.
Friyjof, C (1996). The Tao of Physics. Romot Publishing House, Tel-Aviv University.
Garfield, C.A (1973). A Psychometric and Clinical Investigation of Frankl’s Concept of Existential Vacuum and of Animia. Psychiatry .36: 396-408.
Goleman, D (1995). Emotional Intelligence. New York. Bantam.
Golomb, J (1990). Introduction to Philosophies of Existentialism. Ministry of Defense Israel (Hebrew).
Golomb, Y (1990). Introduction to the Philosophy of Existentialism. The Broadcast University. (Hebrew)
Guttmann, D (1991). Meaningful Social Work, Logotherapy for the Therapist. Dionon Press, Tel Aviv University. (Hebrew)
Heidegger, G (1958). In F.H. Heinemann (Ed.), Existentialism and the Modern Predicament. New York: Harper & row.
Heines, K .D (1997). Experience with Logotherapy and Existential Analysis in a Hospital for Psychiatry, Psychotherapy, and Neurology. The International Forum for Logotherapy. 20 (1): 4-10.
Jaspers, K (1971). Philosophy of Existence. Oxford: Blackwell.
Jeanne, A (1988). “Mind and Medicine: The Role of Imagery in Healing”, ASPR Newsletter. 14, #3 (June), p. 20.
John, R. (1978). “Jack Shwartz: The Mind over Body Man”, New Realities. 11, #1, (April), pp. 72-76.
Jung, C. G (1959). Collected Works. New York: Pantheon Books.
Jung, C. G (1989). The Self and the Unconscious. Dvir Press. (Hebrew)
Kalmar, S (1997). About Guilt and Guilt Feeling. Journal des Viktor-Frankl-Instituts. 5(1):101-108 (Spring-Summer).
Kaniel, S (2001). The Psychology of Control of Cognition. Bar-Ilan University (Hebrew).
Kaniel, S (2003). The Psychology of Control of Cognition. Bar-Ilan University.
Kasher, A (2002). A Little Book on the Meaning of Life. Publishing by Hakibbutz Hameuchad (Hebrew).
Kastenbaum, R (1961). The Dimensions of Future Time Perspective, an Experimental Analysis. Journal of General Psychology. 65, 203-218.
Kekes, J (1986). The Informed Will and the Meaning of Life. Philosophy and Phenomenological Research. 47, 75-90.
Kierkegaard, S (1967). Stages of Life’s Way. New York: Schocken Books.
Klemke, E .D (1981). The Meaning of Life. New York: Oxford University Press.
Klinger, E (1977). Meaning and Void. Minneapolis: University of Minnesota press.
Ko, Byung-hak (1981). Applications in Korea. International Forum for Logotherapy Journal of Search for Meaning. Fall- Winter, 4(2): 89-93.
Kovacs, G (1985). Viktor Frankl’s “place” in Philosophy. Special Issue: Viktor E. Frankl- 80 Years. International Forum for Logotherapy Journal of Search for Meaning. Spring-Summer, 8(1): 17-21.
Krishnamurti, F. T (1997) . To Touch the Essence. Hampshire England. (Hebrew)
Landau, S (1973). The Influence of Establishment on Different Aspects of the Perception of Time and the Ability to Postpone Satisfaction among Delinquents. Ph.D. Dissertation, Jerusalem, The Hebrew University. (Hebrew)
Lantz, J. E (1984). Responsibility and Meaning in Treatment of Schizophrenics. The International Forum of Logotherapy Journal of Search of Meaning. Spring- Summer 1:26-28
Lewin, K ( 1951). Field Theory in Social Science. New York, Harper & Row.
Liebowitz, Y (1989). Body and Mind, The Psychophysical Problem. The Broadcast University. (Hebrew)
Lukas, E (1983). Love and Work in Frankl’s View of Human Nature. International Forum for Logotherapy Journal of Search for Meaning. Fall- Winter, 6(2): 102-109.
Lukas, E (1991). Meaning-centered family therapy. The International Forum for Logotherapy. Fall/ 14(2): 67-74.
Lurie, Y (2001). Tracking the Meaning of life: A Philosophical Journey. Haifa University.
Lurie, Y (2002). Tracking the Meaning of Life – a Philosophical Journey. Haifa University, Sifriat Maariv Press. (Hebrew)
Maharishi Effect Papers and Presentations, http://www.7000.org.il/reaearch
Maslow, A (1964). Religion, Values, and Peak Experiences. Columbus: Ohio State University Press.
Mckay. M. and Fanning. P (1987). Self-esteem. by New Harbinger Publications Ca.
McLeish, A (1972). The Premise of Meaning, American Scholar. New York, Phi Beta Kappa.
Miller. G.E and Cohen, S (2002). Chronic Psychological Stress and the Regulation of Pro-Inflammatory Cytokines: A Glucocorticoid-Resistance Model. American Psychological Association. Vol.21.no.6, 531-541. http://www.apa.org/journals/hea/1102ab.html
Netzer, R (1997). The Self from Neurology. Wisdom, Number 2, (On the Book of Oliver Saks). (Hebrew)
Opoczynska, M (1995). Becoming a Person in Schizophrenia. Jurnal des Viktor- Frankl- Instituts. 3(2): 9-21 (fall).
Osho (1995). When the Shoe Fits.
Pervin, L. A (1989). Personality theory and research. Fifth Edition, New York: John Wiley and Sons, Inc.
Popper, K (1977). How I See philosophy. In A. Mercier & M. Svilar (Eds.), Philosophers on Their Own Work. 3. London: Peter Lang.
Rogers, C (1961). On Becoming a Person. Houghton Mifflin
Rogers, C.R (1951). Client Centered Therapy, its Current Practice, Implications and Theory. Boston, Mass. Houghton Mifflin.
Rudyhar, D (1936). The Astrology of Personality. Doubleday.
Ruffin, J.E (1984). The Anxiety of Meaninglessness. Journal of Counseling and Development. 63. 40-42.
Russell, B (1981). In E.D. Klemke (Ed.), The Meaning of Life: New York. Oxford University Press.
Sahakian, W.S and Sahakian, B .J (1972). Logotherapy as a Personality theory. Israel Annals of Psychiatry.10, 230-244
Schopenhauer, A (1964). The World as Will and Idea. London: Routledge & Kegan Paul.
Segal. J (2001). Raising Your Emotional Intelligence A Practical Guide.
Starck, P.L (1983). Patients’ Perceptions of the Meaning of Suffering The International Forum for Logotherapy Journal of Search for Meaning. Fall/ Winter 6(2): 110-116.
Starck, P.L (1985). Logotherapy: A Critical Component of Modern Nursing. Special Issue: Viktor E. Frankl- 80 years. The International Forum for Logotherapy Journal of Search for Meaning. – Spring – Summer 8(1): 41-43.
Stering, P. J (1984). Finding Meaning thought Existential Guilt. International Forum for Logotherapy Journal of Search for Meaning. Spring- Summer, 7(1): 46-49.
Takashima, H (1985). Logotherapy and Buddhistic thought. Special Issue: Viktor E. Frankl- 80 years. International Forum for Logotherapy Journal of Search for Meaning. Spring-summer 8(1): 54-56.
Talbot, M (1977). The Holographic Universe. Mirkam Publications.
Tillich, P (1952). The Courage to Be. New- Haven: Yale University Press.
Wayne. W. D (1978). Pull Your own Strings .
Wayne. W. D (1980). The Sky’s The Limit.
Weintraub, P (1989). “Preschool?”, Omni .11, #11 (August), p. 38.
Weisinger. H (1997). Emotional Intelligence At Work..
Weisskopf- Joelson, E (1968). The Present Crisis in Psychotherapy. Journal of Psychology. 69, 107-115.
Williams, D.A and Patrick, S (1984). Therapy for the Age of Narcissism. Studies in Formative Spirituality. Feb. 5(1): 95-103.
Wilson, J. Harel, Z. and Kahana, B (1988). Human Adaptation to Extreme Stress: from the Holocaust to Vietnam. New York: Plenum Publisher.
Wolman, A (1997). Happiness and Meaning in Life of Transitory Beings, Almost 2000, Book 13. (Hebrew) http://www.snunit.k12.il/heb_journals/kimat2000/1302.html
Yalom, I.D (1980). Existential Psychotherapy. New York: Basic Books.
Yormson, G. and Sharpstein, B (2004). Baruch Spinoza. (Hebrew) http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=3386
Yormson, G. and Sharpstein, B (2004). Friedrich Nietzsche. (Hebrew) http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=880
Yormson, G. and Sharpstein, B. (2004) Kierkegarrd (Hebrew) http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=3358

מודעות עצמית מהי?

מודעות עצמית היא התבוננות פנימית, היא ערנות לתהליכי התודעה, היא מודעות מפוכחת, היא שימת לב מתמדת למה שאנו עושים, חושבים ומרגישים.
התובנה מתפתחת ומשתכללת באמצעות הסתכלות מודעת, בלתי-תגובתית באירועים ובתהליכים הפיסיים והנפשיים בעת התרחשותם.

המודעות העצמית תורמת לקידום התובנה, אך גם לשיפור איכות החיים היומיומית. רובו של הסבל מעשה ידי אדם נובע פחות מרשע זדוני, מבורות, רשלנות, פזיזות והעדר שליטה עצמית. רגע של ערנות עשוי במקרים רבים, למנוע אומללות מתמשכת.

עם התקדמות בעיסוק המודעות העצמית הפרט מגיע לריחוק מסוים לגבי מה שלפני-כן שימש גירוי לתגובה מיידית- במחשבה, במילים או במעשה. כך עולה תחושת המוגנות מפני השפעתם של דברים טריוויאלים, ומתעצמת תחושת השלווה והרוגע.

מודעות עצמית מגבירה את העיסוק בהווה וכך עוזרת למנוע בזבוז אנרגיה מנטלית על עיסוק שווא בעבר ובעתיד.

פונקציה חיובית נוספת של מודעות עצמית היא בהעלאה מהתת מודע מחשבות ורעיונות "מודחקים", בלתי שלמים, מבולבלים ומקוטעים, שרבים כל-כך מהם חולפים במוח מידי יום. אף על פי שהם שקועים בתת- מודע, הם משפיעים על אופיו ונטיותיו של הפרט, הם גודשים את הנפש ופוגעים בבהירותה וגמישותה.
המודעות העצמית עוזרת ב"ניקוי הראש" ובשיפור התפקוד הרוחני .

הפרקטיקה של מודעות עצמית מתכוונת לשיפור לראיית דברים בלא ההשפעה המגבילה והמעוותת של שיפוטים מורגלים.
מודעות עוזרת לחלץ את "העובדות הגולמיות" מפירושיהן השזורים תמיד בעמדות ובאמונות קודמות.

ההרגל השיטתי של התבוננות בנפש על ידי שימת לב לכל צעד בתהליך מנטלי, על ידי הסתכלות במחשבות בעת התהוותן, ייתן מידע מהימן על פעולת הנפש, על מנגנון החושים והתשוקות, ויבהיר את המניעים, הדעות הקדומות, אמונות והיבטים אחרים של חיי הפרט.
מידע זה הוא תנאי הכרחי ליכולת לשלוט בנפש (ערן 1993).

וכפי שאומר דקארט: מודעות היא מצב שבו צופה האדם ברגע נתון אל תוך עצמו וחלק ממנו מתכוון לכך ( בידרמן 1980).

"האדם הוא סובייקט, הוויה שמחוננת בפנימיות משל עצמה, שכל תכונותיה, העדפותיה וקווי האופי שלה שייכים באופן ישיר וברור לה, מצויים בתוכה, נובעים ממנה ומוגדרים על ידי עצמה. ההכרה של האדם את עצמו לא מתבצעת באמצעות מתווך חיצוני כלשהו אלא באופן ישיר ומיידי בפנימיותו של האדם המכיר" ( בידרמן 1980).

מודעות עצמית אצל דקארט מוגבלת, מפני שהיא מגלה בסופו של תהליך שגם 'בפנים' קיים הכרח בלתי ניתן לערעור של מחשבות שאין אנו יכולים שלא תהינה לנו. האני החושב משמש כצנזור על הפעילות הרפלקסיבית של המודעות העצמית ( בידרמן 1980).

קאנט אומר כי פעולת ההכרה היא "המשקפיים" ההכרחיים שדרכם ורק דרכם אנו תופסים ומבינים את המציאות ( בידרמן 1980).

לפי סארטר "בפסיכואנליזה האקזיסטנציאלית" הדגש של החקירה הוא על הבחירות שביצענו, שדרכן הקנינו לעצמנו את זהותנו- העצמית, ולא על תהליכים ומצבים פסיכולוגיים סמויים מן העין שעיצבו את אישיותנו ( כפי שטוען פרויד). מה שפרויד מתאר כשלבי התפתחות בעיצוב אשיותו של האדם, שדרכם נבנה האני, סארטר מתאר כרגעי חיים מכריעים, שבהם אנחנו בוחרים לנו דימוי-עצמי מסויים על פי מה שהסביבה גורמת לנו לחשוב על עצמנו, הדימוי הזה הוא כל מה שמונח ביסוד הזהות העצמית שלנו ( לוריא 2001).

כוון שזהות עצמית אינה נקבעת בתוקף מה שמשמעותי לנו בעצם חיינו, אלא להפך, היא הקובעת את מה שהופך לבעל משמעות עבורנו בחיינו. ולכן פתוחה בפנינו תמיד האפשרות להמיר את זהותנו- העצמית באחרת, ולקבוע משמעות אישית אחרת למה שצפון בחיינו, תמיד ניתן להחליף את תפיסתנו את עצמנו, בתפיסה אחרת ובדרך זו לאמץ לנו זהות עצמית אחרת, שתעניק משמעות אישית שונה לחיינו ( לוריא 2001).


השאלה, האם זהות-עצמית נקבעת על יסוד מה שמשמעותי לנו בחיינו, או שהיא קובעת את מה שמשמעותי לנו בחיינו, היא שאלה מכרעת לגבי תקפותה של השקפת עולמו האקזיסטנציאליסטית של סארטר, ששמה את החירות במרכז חיינו. לפי תפיסתו אם זהותנו-העצמית נקבעת על יסוד מה שמשמעותי לנו, איננו מבטאים את חירותנו. אם, לעומת זאת, אנחנו קובעים אותה באופן חופשי, ורק לאחר מכן היא קובעת את מה שמשמעותי לנו בחיינו, אנחנו מבטאים את עצמנו כבעלי חירות מלאה. כך או כך, המושג של זהות-עצמית מגלם את האופן שבו אנחנו תופסים את חיינו, על מה שצפון בהם וצפוי לקרות להם, כבעלי משמעות אישית עבורנו. יהיה המקור לעיצוב זהותנו-העצמית אשר יהיה, ויהא תוקפה אשר יהא, בתור מושג של זהות אנושית, הנתון לסמכותו השיפוטית הבלעדית של בעל הזהות עצמו, המושג של זהות עצמית הוא מושג מודרני של זהות. ( לוריא 2001).

אם כן, המודעות העצמית היא היכולת להתבונן בפנימיותו של הפרט, ובכך מאפשרת לו לגלות ולאבחן את מקורות העוצמה ומקורות החולשה שלו, היא מאפשרת לו לגלות את המשמעויות שנותן לחייו, ולבחור את אלה שברצונות לשנות ולתקן.
משום כך, על הפרט לחזק את יכולת המודעות העצמית שלו.

מחקר-טיפולי גוף נפש עוזרים לחולי סרטן

יעילות הטיפול המשלב גוף ונפש בחולי סרטן המקבלים טיפול כימי
[1]דר' פלג עירית. [2]דר' ברנר יוסף . [3]דר' שמעונוב מוטי. [4]רבינדה עופרה . [5]שוורץ קרטה דפנה.


תודות
מחקר זה נערך במסגרת מחקר מטעם מכללת רידמן בהנחיית דר' פלג עירית.
מחקר זה נערך בזכות פתיחת הדלתות בית החולים וולפסון והמחלקה האונקולוגית שבו.
תודות לצוות הרופאים והאחיות שבמחלקה שקיבלו את הצוות הטיפולי של רידמן כחלק מצוות הטיפול לכל דבר ועשו הכל להצלחת הטיפולים.
תודות לצוות המורים והמטפלים הבכיר של בית הספר לפסיכותרפיה הוליסטית שבמכללת רידמן שהשקיע מזמנו וממקצועיותו הרבה בביצוע הטיפולים.

תקציר

קשיי ההתמודדות עם המשבר הכרוך בגילוי וטיפול במחלת הסרטן ובהשלכותיה, גורמים לתחושת מצוקה נפשית ופיזית המשפיעה על איכות החיים של החולה. הטיפולים המשולבים גוף ונפש במסגרת הרפואה המשלימה הפכו בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מהטיפולים הגופניים והנפשיים שבהם נעזרים החולים. קיימות עדויות מחקריות רבות על יעילות הטיפולים הללו בחולי סרטן (Ernst.2000).
מטרת המחקר היא לבדוק את יעילותו של הטיפול המשלב גוף ונפש על חולי סרטן המקבלים טיפול כימי
השיטה: נדגמו 24 חולי סרטן שחלקם קיבלו טיפולים המשלבים גוף ונפש וחלקם היוו קבוצת ביקורת
ההליך: נתוני המחקר נאספו באמצעות שאלון מובנה למילוי עצמי שתוקף.
תוצאות: נמצאו ארבע אינטראקציות לפי קבוצה ועיתוי שבהם נמצא שיפור אחרי הטיפול אצל נבדקי הניסוי לעומת קבוצת הביקורת.

בתחום המשתנים הפיזיולוגים, בקבוצת הניסוי לפני הטיפול היו יותר שינויים פיזיולוגים (M=4.65) מאשר אחרי הטיפול (M=3.97). במדד זה נבדקו: מידת העייפות, התיאבון, הכאבים, שינויים בשינה, עצירות, בחילה, שינויים במחזור החודשי, מצב בריאות כללי ושינויים בהופעה חיצונית
בתחום המשתנים במצב הכלכלי ובמצב בתוך המשפחה, לפני ההתערבות היו יותר שינויים לרעה אצל נבדקי קבוצת הניסוי (M=4.92) מאשר אצל נבדקי קבוצת הביקורת (M=2.55) ואילו אחרי ההתערבות לא היו הבדלים בין הקבוצות. במדד זה נבדקו עד כמה המחלה הטרידה את בני המשפחה, האם התמיכה מספקת, עד כמה המחלה הפריעה לתעסוקה ולעומס הכלכלי

בתחום השינויים לרעה בהתנהגות, לפני ההתערבות היו יותר שינויים לרעה אצל נבדקי קבוצת הניסוי (M=4.81) מאשר אצל נבדקי קבוצת הביקורת (M=3.36) ואילו אחרי ההתערבות לא היו הבדלים בין הקבוצות. במדד זה נבדקו עד כמה החולה מוטרד מהדיאגנוזה הראשונה, עד כמה מוטרד מהטיפולים, ממשך הטיפולים, איך המחלה משפיעה על חרדה ודיכאון, וכן דאגות ופחדים מאבחונים עתידיים, חשש מסרטן נוסף, גרורות וחשש מהעתיד.

בתחום השינויים שליליים בעקבות המחלה, לפני ההתערבות היו יותר שינויים לרעה אצל נבדקי קבוצת הניסוי (M=4.91) מאשר אצל נבדקי קבוצת הביקורת (M=3.98) ואילו אחרי ההתערבות לא היו הבדלים בין הקבוצות. מדד זה מורכב מממוצע של 5 מדדים : שינויים פזיולוגיים הקשורים למחלה, שינויים במצב כלכלי ומצבים בתוך המשפחה, שינויים לרעה במיניות ויחסים חברתיים, שינויים לרעה בהתנהגות,שינויים ודאגות הקשורים למחלה.

ככל שחולה הסרטן יקבל יותר טיפולים המשלבים גוף ונפש, כך תתחזק המערכת החיסונית שלו הפיזית והרגשית (; Fawzy. 1993 Speca. 2002) , תגדל היכולת שלו להתמודד עם משברים (Barsevick & Much. 2004), יוכל להפחית מתח וחרדה ( (Deker ,T & Cline-Elsen, J & Gallagher, M ( 1992) ; Baider, 1994;, יופחתו רמות עייפות ( (Deker et al. 1992;Kim et al. 2005, ידע להרפות את הגוף ולאפשר לו לחזק את עצמו, תגדל יכולת ההבראה , החיוניות, החיות ואיכות החיים בכלל (Linda. 2003).
ככל שהחולה יסגל לעצמו חשיבה חיובית על החיים בכלל ומצבו האישי בפרט, כך סיכויי ההחלמה שלו יגדלו (Peterson. 1993) ומערכות היחסים שלו הזוגיות והחברתיות ישתפרו (Friedman. 1987).

















מבוא
בשנות האלפיים, המחלות הממאירות מהוות את סיבת המוות העיקרית בקרב חולים מבוגרים בישראל (יפרח ואמיתי, 2004).
בישראל מתגלים מידי שנה 25.000 חולי סרטן (האגודה למלחמה בסרטן,2007).בארצות הברית מתגלים מעל מליון שלוש מאות בני אדם החולים בסרטן מידי שנה (American Cancer Society, 2005). הניסיון המצטבר של השנים האחרונות מלמד שאפשר לשפר את תוחלת החיים של החולים שלקו בסרטן על ידי טיפול תרופתי , אלא שלטיפול התרופתי תופעות לוואי רבות בטווח הקצר ובטווח הארוך, כאלה שמשפיעות על איכות חייו של החולה ולפעמים עד כדי סיכון חייו (פיקאר,2003).
איכות חיים זו של חולה הסרטן מורכבת מתפקוד פיזי ותעסוקתי, ממצב פסיכולוגי ואינטראקציה חברתית ( A Nurses guide 2004).

בעשור האחרון חלה עליה משמעותית בשימוש ברפואה המשלימה בעולם המערבי בתחומי הטיפול השונים בקרב חולי הסרטן (Ernst, 2000). הרפואה המשלימה מתארת את השילוב של הרפואה הקונבנציונלית עם הלא קונבנציונלית ( Caspi, O & Sechrest, I. 2003).
מחקרים שנעשו על חולי סרטן הראו שרפואה משלימה משפרת את האמונה להבראה (,2002 Post-White J,), מיעלת את הטיפול הגופני( .2002Eaton, ), מפחיתה כאב, משפרת את איכות החיים ומספקת לחולים הזדמנות לקחת חלק פעיל בטיפול שלהם (.Simonton & Henson. 1992).

ענף בתוך הרפואה המשלימה הוא טיפול המשלב גוף ונפש, הרואה את פעילות הגומלין בין השניים. לטיפולים אלה המשלבים גוף ונפש טכניקות טיפול הכוללות: מגע, נשימה,מדיטציה, הרפיה וחשיבה חיובית.
מחקרים שנעשו בתחום הטיפול המשולב גוף ונפש הראו כי תוחלת החיים הממוצעת בקרב מטופלים חשוכי מרפא מבחינה רפואית עלתה וכן גם איכות חייהם בעקבות טיפולים אלה ( סימונטון, 1978).
כמו כן טיפול המשלב גוף ונפש עם הטיפול הקונבנצינלי מסייע להקטנת הסיכויים לחלות בסרטן (Simonton & Henson. 1992).

מאמר זה בא לבחון את יעילותו של הטיפול המשלב גוף ונפש בתפיסת איכות החיים בקרב חולי סרטן המקבלים טיפול תרופתי.
במאמר יפורטו ההשפעות הפיזיולוגיות, הפסיכולוגיות, החברתיות, התעסוקתיות והרוחניות אצל חולי הסרטן שקיבלו את הטיפול המשולב גוף ונפש.

פרק 1: רקע תיאורטי
א. מחלת הסרטן

הסרטן הוא שם של קבוצה גדולה של מחלות שיכולה להתפתח עד כדי השתלטות על כל חלקי הגוף ולכן מיוחסים לה שמות מגוונים. בכל יום מתים תאים ותיקים ותאים חדשים נוצרים באמצעות מנגנון של התחלקות. בתהליך תקין ונורמלי התאים מתחלקים רק כאשר יש חסר בתאים, ואז הם קרואים לתפוס מקום של תאים ישנים. יכול להיווצר מצב, שבו התאים ממשיכים להתחלק גם כאשר אין צורך בהם ואז הם יוצרים גידול. ישנם שני סוגי גידולים: שפיר שאיננו הורס את הרקמה ממנה הוא נוצר ואינו מתפשט לרקמות מרוחקות, וממאיר שהוא גידול סרטני. במקרה זה, מדובר בתאים שאינם נורמליים. הם מתחלקים ללא כל פיקוח וללא סדר, משתלטים על האיברים הסמוכים להם ומפריעים להם בתפקוד, הם חוזרים לאחר שהוסרו, והם עלולים לפלוש לרקמות מרוחקות באמצעות זרם הדם או הלימפה להתיישב שם ולגרום להם נזק. תהליך שנקרא גרורה, שאחד ממאפייניה שיש לה תכונות כמו לגידול הראשוני ממנו התפתחה. הניסיון המצטבר של השנים האחרונות מלמד שאפשר לשפר את תוחלת החיים של החולים שלקו בסרטן על ידי טיפול תרופתי , (פיקאר.2003).

טיפול תרופתי
הטיפול במחלות ממהירות משלב מתן טיפול כימותרפי, טיפול בקרינה, טיפול בתרופות ביולוגיות, הורמונליות. הטיפול התרופתי הכימי הוא בעיקר טיפול עזר לטיפול בקרינה. באמצעות תכשירים ציטו-טוקסיים (רעילים לתאים) ניתן לערער את מבנה גדילי הדנ"א והרנ"א של תאים ממאירים וניתן לעשותם פגיעים יותר לקרינה. ניסיון מצטבר של השנים האחרונות מלמד שאפשר לשפר את תוחלת החיים של חולים שלקו בסוגי סרטן מסוימים על ידי טיפול משולב של הקרנה ותכשירים ציטו-טוקסיים.
תרופות כימותרפיות הן רעילות לתא. הן פוגעות בשלבים השונים של חלוקת התא, בדרך כלל בסינתיזת ה-DNA, במבנהו או בתפקידו, וגורמות להרס התא. תרופות ממשפחות שונות פוגעות בשלבים השונים של חלוקת התא. התרופות הכימיות אינן סלקטיביות ואינן פוגעות רק בתאי הגידול הממאיר, אלא גם בתאים רבים בגוף. בנוסף, חלק מתרופות אלו יכולות לגרום נזק ישיר לתאים ברקמה מסויימת, או בלתי ישיר על ידי הרס התאים כתוצאה מהטיפול (כמו נזק כלייתי ולבבי). הן גורמות נזק רב מערכתי לגוף המטופל ולתופעות לוואי רבות בטווח הקצר ובטווח הארוך. התרופות הכימיות עלולות לסכן את חיי המטופל ולהשפיע על איכות חייו (פיקאר. 2003).
הטיפול התרופתי אומנם עשוי להציל חיים, אך גם עלול לגרום לתופעות לוואי המשפיעות על חולי הסרטן הן בהיבט הפיזי והן בהיבט הרגשי
תופעות לוואי
התרופות הכימותרפיות נועדו לחסל את התאים הסרטניים. הן פוגעות בתאים המתחלקים במהירות ובכך גורמות לתופעות לוואי. תאים אלה נמצאים במערכת העיכול (פה, ושת, קיבה, מעיים), במערכת הרבייה ובזקיקי השערות. בנוסף, ישנן מספר תרופות היכולות לפגוע באברים חשובים כמו הלב, הכליות, הריאות ומערכת העצבים ומכאן נובעות תופעות הלוואי כמו: עייפות, ירידה בספירת הדם האדומה עד אנמיה, ירידה בספירת הטסיות, בחילה והקאות, חוסר תאבון, עצירות, שלשול, נשירת שיער, צריבה ודלקות בחלל הפה, נטייה ורגישות לדלקות וכאבים.. עוצמת תופעות הלוואי היא אינדיוידואלית לכל חולה ומשתנה בהתאם לסוג התרופה, מינון התרופה ותגובת הגוף.

תופעות הלוואי משפיעות על חולה הסרטן, מבחינה פיזית, אך לא פחות מכך מבחינה נפשית.
החולה נדרש לגייס משאבים פנימיים וחיצוניים להתמודד עם שינויים באורח החיים כמו גם השלכות המחלה, והטיפול בהווה ובעתיד. התמודדות זו מתרחשת בזמן בו תופעות הלוואי של הטיפול עלולות לגרום להידלדלות כוחות הגוף והנפש, וכתוצאה מכך, קשיי ההתמודדות עם המצב המשברי עלולים להיות מקור לתחושות מצוקה נפשית (Kelly & Ghazi & Caldwell. 2002). כל אלה משפיעים על איכות החיים של החולה

ב. איכות חיים ומחלת הסרטן

מהי איכות חיים

אין הגדרה אחידה לאיכות חיים. איכות חיים משתנה מאדם לאדם, ואפילו לאותו אדם מזמנים שונים. איכות חיים כוללת ארבעה משתנים : הגורם הפזיולוגי, הפסיכולוגי , החברתי, הכלכלי והרוחני (A Nurses Guide.2004).
חולה הסרטן צריך להתמודד עם מצב פיזי חדש שמשפיע באופנים ועוצמות שונים על מצבו הפסיכולוגי, החברתי הכלכלי והרוחני שמהווים גורם לירידה באיכות החיים שלו. King,) 2001, 2006).

השפעת הגורם הפיזיולוגי על איכות חייו של החולה

מחקר שערך Smets ((Smets. Em & Visser MR & Willems-Groot. AF.1998 מצא כי 95% מהחולים שמקבלים טיפול כימי או קרינתי צפויים לחוש תשישות בדרגה כלשהי במהלך הטיפולים. במחקר בנושא שכיחות וחומרת תופעות לוואי לאחר טיפול קרינתי, שדגם מאות חולות בסרטן השד, נמצאה התשישות כשכיחה (80%) וחמורה ביותר מכל הסימפטומים שדווחו על ידי החולות, לעומת 79% שדיווחו על כאבים ו- 25% שדיווחו על בחילות (Hickok, JT & Morrow, GR & McDonald, S, & et al.1997 Smets, et al. 1998).
תשישות היא תחושה סובייקטיבית של עייפות מתמדת, שנמדדת באמצעות דיווח עצמי של האדם שחווה אותה. קיימות מספר עובדות המצביעות על כך שחוויית התשישות המלווה את הטיפולים בסרטן, שונה מהתשישות שחווה אדם בריא. תחושת העייפות והתשישות אצל חולה הסרטן היא מתמדת, מלווה בהרגשת חולשה וחוסר אנרגיה, מדורגת על ידי החולים בדרגת חומרה גבוהה יותר, אינה קשורה לפעילות או מאמץ, ומנוחה ושינה לא בהכרח מביאים להפוגה (Barsevick, A.M & Whitmer, K, & Walker, L. 2001 ; Ferrell, BR & Grant, M & Dean, GE, & et al .1996); Pearce & Richardson. 1996).
ניסיונות נוספים להגדרת תשישות ועייפות כוללים התייחסות לתגובת החולה לתופעה כגון הגברת מנוחה או שינה, הגבלת מרחקי ההליכה והרגשת צער. התגובה משתנה מאדם לאדם ותלויה בתפקוד שקדם להופעת הסימפטום (Cella, D& Davi, s K & Breitbart, W, & et al 2003.).
תשישות ועייפות הקשורות למחלת הסרטן הן בגדר סימפטום שכיח וגורם דחק משמעותי שחווים רוב חולי הסרטן, במהלך הטיפולים וזמן רב לאחר שהושלמו. התשישות משפיעה עמוקות על יכולת החולים לתפקד בחיי היום יום, ומגבילה את יכולתם לעמוד בדרישות תפקידם ומעמדם האישי והחברתי. כתוצאה, קיימת פגיעה משמעותית באיכות חייהם. התשישות גורמת ללחץ נפשי משמעותי כמו גם לנטל הכלכלי שהיא גורמת עקב אי יכולתו של החולה לעבוד באופן מלא ואפקטיבי.(גולן ויפה 2007)
למרות המאמצים האינטנסיביים המוקדשים לזיהוי המנגנונים האחראיים לתשישות ולעייפות, אין עדיין מספיק מידע בנושא. הפרעות בתזונה ובשינה, פחדים וחרדות, כאבים, גלי חום, תופעות לוואי של טיפול תרופתי למניעה ואיזון כאבים וסימפטומים אחרים, תגובות הורמונאליות, חוסר פעילות, אובדן מסת שריר, מצבי דלקת, שינויים בפעילות של נוירוטרנסמיטורים, נוירופטיה, ערנות יתר, התייבשות והדרישה של הטיפול בסרטן, כל אלה זוהו כגורמים פוטנציאלים לתשישות (Mock, V & Atkinson, A & Barsevick, A, & et al. 2000; Morrow, GR, Hickok, JT, Raubertas, RF, 7 et al.2001; Nail. 2004).
לעיתים קרובות נמשכת התשישות אצל מחלימי הסרטן במשך שנים. החולים מצפים שתחושת התשישות תלך ותפחת לאחר השלמת הטיפולים, אך לפחות שליש מהם ימשיכו להרגיש תשישות חודשים ואף שנים לאחר גמר הטיפולים (Bower, et al.2000).

לתשישות השפעה משמעותית על חיי החולים, ומדווחת כסימפטום השכיח ביותר בקרב חולי סרטן, והיא מדורגת כאחד מגורמי הדחק ובעלת השפעה שלילית. התשישות משפיעה על התפקוד, על פעילויות היום יום, על פעילויות חברתיות או משפחתיות ועל איכות החיים של חולי הסרטן (Ahlberg, K & Ekman, T & Wallgren, A, & et al. 2004; Curt, GA & Bretbart, W& Cella, D, & et al. 2001; Stone, P& Hardy J& Broadley, K & et al 1999; Crawford & Gabrilove, 2000; Monga, U & Kerrigan, AJ& Thornby, J & et al. 2005; Smets, et al. 1998).

השפעת הגורם הפסיכולוגי על איכות חיי החולה

מצוקה נפשית היא אחד מהתסמינים השכיחים בקרב חולי סרטן ((Madden.2006.
על פי הגדרות הרשות הלאומית לסרטן בארצות הברית NCCN ׁ
(National Comprehensive Cancer Network) משנת 2005, מוגדר המושג מצוקה נפשית כ"חוויה רגשית לא ספציפית, שהינה תוצאה של מגוון מצבים רגשיים, פסיכולוגיים, חברתיים או רוחניים, המתערבים ביכולת ההתמודדות עם מחלת הסרטן, השלכותיה הגופניות והטיפול בה". כל אלה מהווים גורמים עיקריים לירידה באיכות החיים של חולי הסרטן (King. 2001, 2006).

טווח המצוקה הנפשית נע בין תחושה סובייקטיבית של מצב רוח ירוד ודחק, ועד לירידה בתפקוד ובהיענות לטיפול, הנובעים מקשיי ההתמודדות עם משבר המחלה (Jacobson, P. B & Donovan, K. A & Trask, P. C & Fleishman, S. B & Zabora, J & Baker, F. 2005). בין הסיבות למצוקה המופיעות בספרות ניתן למנות תשישות, כאב, חוסר בהירות כלפי העתיד, פחד מתלות, פחד מוות ואף פחד מהמילה "סרטן" (Benner & Wrubel. 1989; Kelly c& Ghazi, F & Caldwell,K. 2002; King.2006).

מחקר שבדק שכיחות מצוקה נפשית בחולי סרטן העלה כי 20%-35% מהחולים חווים רמה מסוימת של מצוקה, אך רק 10% מהם מקבלים טיפול מתאים הכולל התערבויות תרופתיות והתערבויות טיפוליות אחרות ( Jacobsen et a. 2005; Zabora, J& Brintzenhofeszoc, K& Curbow, B & Hooker, C & Piantadosi, S. 2001. קשיי הסתגלות ומצוקה נפשית גורמים לפגיעה באיכות החיים של חולי הסרטן (King. 2001. 2006), ויש להם השפעה על הסיכוי לשרוד את המחלה (Goodwin, J.S & Zhang, D. D & Ostir, G. V.2004).

על פי ה- NCI-(National Cancer Institute) אבחון מחלת הסרטן, הטיפולים הרפואיים בה וכן פקטורים שונים הקשורים בחולה ובסביבתו, מהווים זרזים לתגובות חרדה שונות בקרב החולים, שנעות מחרדה מתונה המותאמת למצב ואשר חולפת לאחר הסרת גורם הדחק (לדוגמא סיום הטיפולים), ועד ל PTSD - (Posttraumatic Stress Disorder) העשוי להימשך חדשים ואף שנים לאחר תום הטיפולים. תגובת חרדה לאורך תקופת הטיפולים האונקולוגיים, מגבירה אצל החולה את הציפייה לכאב, לבחילות ולהקאות, ומזרזת תופעות דחק שונות , שלהן השפעה שלילית על איכות חייו של החולה, ויעילות התמודדותו עם משברי תקופת הטיפול. McWwen (1993) מאוניברסיטת ייל, מנה קשת רחבה של השפעות של הגורם הפסיכולוגי: שיבוש תפקודה של המערכת החיסונית, עד כדי זירוז היווצרותן של גרורות ממאירות; עליית הפגיעות לזיהומים נגיפיים; החמרה בהיווצרות לוחיות דם, אשר מוליכה להסתיידות עורקים ולהיווצרות של קרישי דם, ובהמשך לכך לאוטם של שריר הלב, הולכות ומתרבות הראיות שמערכת העצבים נשחקת בגלל התנסויות במתח .חרדה ודיכאון שאינם מטופלים, גורמים לפגיעה משמעותית בתחלואה, בתמותה, בתוצאות הטיפול ובאיכות החיים (Bruce. 2007).

קיימים גורמים רגשיים וחברתיים נוספים , אשר יכולים להשפיע על חייהם האינטימיים של החולים ולטיב הקשר בינם לבין בני הזוג גורמים אלה מתבטאים בשינוי בדימוי הגוף בעקבות ניתוח או קבלת טיפול כימי, שינויים בתפקידים במשפחה כתוצאה מהמחלה, תחושות של כעס, שינויים במצב הרוח, פחד ואי וודאות, מיתוסים ואמונות מוטעות (דוגמת, "הסרטן היא מחלה מדבקת") ועוד. החיים האינטימיים הינם מרכיב חשוב של איכות החיים, וכוללים בתוכם את הצורך בקרבה, במגע, בחום, בקשר ובהנאה, (כסלו.2008) הטיפול בחולי סרטן מתקדם דורש לא רק קשב רב מצד בן הזוג לצרכים של החולה, אלא גם דורש מהם לפעול ביחסי גומלין במצבים של אינטימיות וקושי. בנסיבות אלו, חוויה טובה של טיפול תאפשר, בסופו של תהליך הטיפול , חוויה מספקת וממלאת. אם כך, הביטחון בתקשורת הזוגית ושביעות הרצון מהיחסים הזוגיים עשויים להגן על בני הזוג המטפלים מפני התפתחות דיכאון, וזאת על אף הנטל הטיפולי הרב אותו הם חווים. (Braun, M & Mikulincer, M &Rydoll, A & Walsh, A & Rodin, G . 2007).

הטיפול בחרדה ובדיכאון משפר את איכות חיי המטופל לאורך הרצף הטיפולי במחלת הסרטן ולאחריו, מפחית את הסבל הפיזי והנפשי, ואף משפיע על תוחלת החיים (Pasquini M & Biondi M & Costantini A & Cairoli F & Ferrarese G & Picardi A & Sternberg C. 2006).על פי ה- APA (The American Psychological Association) , הטיפול הטוב ביותר לחרדה הוא טיפול התנהגותי – קוגניטיבי CBT (Cognitive behavioral therapy), המשלב טיפול התנהגותי (למשל אימון בטכניקות הרפיה ונשימה להפחתת הדחק) עם טיפול קוגנטיבי (למשל זיהוי מחשבות מכשילות והבנייה מחודשת שלהן).

השפעת הגורם החברתי על איכות חייו של החולה

מחלת הסרטן משפיעה גם על המצב החברתי של החולה.
חולה הסרטן עלול למצוא את עצמו עסוק במחלה, עסוק בהשפעות הפיזיולוגיות בעקבות המחלה והטיפולים. כמו כן בעקבות התשישות שלרוב מלווה במהלך הטיפולים חולה הסרטן לא פנוי להמשיך קשרים חברתיים שהיו קודם לפרוץ המחלה. ובעקבות כך, עלול למצוא את עצמו מנותק ובודד מהחברים.
החברה הינה חלק מהשפעת איכות החיים על הפרט, ולכן מצב של התנתקות ובדידות חברתית עלול להשפיע על איכות החיים של חולה הסרטן. (Braun, M & Mikulincer, M &Rydoll, A & Walsh, A & Rodin, G . 2007).

השפעת הגורם הכלכלי על איכות חייו של החולה

למחלת הסרטן השפעה משמעותית על יכולת התעסוקה והמצב הכלכלי של החולים.( Curt at al 2001) , 77% מתוך 177 חולים שהיו מועסקים באותה עת מדווחים שהפסידו לפחות יום עבודה אחד בגין תשישות, ומעל 75% נאלצו לשנות את תנאי עבודתם כתוצאה מהמחלה. נמצא שיש השפעה על המצב הכלכלי גם על בני המשפחה והמטפלים העיקריים, שעבדו פחות שעות במקום עבודתם מאחר שנדרשו לטפל בחולים התשושים. 20% מהחולים נאלצו להעסיק אדם שיסייע להם בעבודות הבית, דבר שהוסיף על הנטל הכלכלי.( Berndt, E & Kallich, J & Mcdermott, A & et al. 2005)

השפעה הגורם הרוחני על איכות חייו של החולה

חולי סרטן דווחו כי הרוחניות נתנה להם את הכוח לעמוד איתן מול מחלת הסרטן. הם תארו את האמונה בכוח עליון , ואת ההודיה על מה שיש להם בחיים, הרוחניות נתנה להם משמעות לחיים (Albaugh. 2003). הרוחניות נתנה להם את התקווה לחיים ואת היכולת להתמודד טוב יותר מול המוות (Eliott & Olver. 2002). הרוחניות איפשרה לחולים להתמודד עם מחלת הסרטן עם פחות סטרס ויותר איכות חיים .תפילה הוא אחד האספקטים של רוחניות, הנותנת תחושה של יחסים עם האלוהים , הרוחניות מאפשרת לחולים לקבל ולתת אהבה , מחזקת את התקווה, מחזקת משמעות ואמונה ומכינה טוב יותר למוות (Eliott & Olver. 2002).

לסיכום
איכות חייו של חולה הסרטן מושפעת מההשלכות והשינויים הפזיולוגיים בעקבות המחלה והטיפולים הכרוכים בה, כמו תשישות וכאבים. למחלה גם השלכות פסיכולוגיות כמו : מצוקה נפשית, תסכול, חרדה ודיכאון. המחלה מחייבת התייחסות מיוחדת במשפחה, התמודדות בבעיות מיניות והשלכות החברתיות. איכות חייו של חולה הסרטן מושפעת מכל אלה ומההערכות החדשה שעליו ועל בני משפחתו לעשות בהקשר הכלכלי, וכן תפיסתו הרוחנית שעשויה להשפיע על איכות חייו.
הרפואה המשלימה והטיפול המשולב גוף ונפש בא כנדבך טיפולי נוסף ביחד עם הטיפול הקונבנציונלי ככזה שמאפשר לחולה להתחזק באותם מקומות בהם הרפואה הקונבנציונלית לא נותנת את הפתרונות.


פרק 2. רפואה משלימה

מהי הרפואה המשלימה

הרפואה המשלימה מתארת את השילוב של הרפואה הקונבנציונאלית עם הרפואה הלא קונבנציונאלית. הרפואה המשלימה והאלטרנטיבית עוסקת,כמו הרפואה הקונבנציונאלית, באבחון ובטיפול אלא שהדרכים שונות (Caspi,O & Sechrest, l& et al. 2003 )

מחקרים רבים הראו עליה בשימוש ברפואה המשלימה ברחבי העולם. (Ernst, & Weihmayer. 1995; Fisher & Ward. 1994; Gray& Tan& Pronk, & O'Connor. 2002; Maclennan. Post-White, 2002) .Eisenbergl (1998) הראה שמשנת 1990 גדל השימוש ברפואה האלטרנטיבית והמשלימה מ-34% ל- 42% עד לשנת 1997.
בישראל נצפתה מגמה של עלייה בשימוש בטיפולים משלימים. סקר שנערך בארץ (Shmueli & Shuval.1993) השווה נתונים משנת 1993 לנתונים משנת 2000 ומצא שיש עלייה בשימוש ברפואה משלימה . הסקר כלל 2000 משתתפים (שאינם חולים) בשנת 1993, שמהם 6% פנו לטיפול ברפואה משלימה, ו-2500 משתתפים בשנת 2000, ש-10% מהם פנו לטיפולים משלימים. החוקרים מצאו כי נשים, גיל צעיר, השכלה, מצב כלכלי טוב, מגורים בעיר גדולה ואכזבה מרפואת מומחים, הם הגורמים לפנייה לרפואה משלימה. יחד עם זאת , אחוז גדול מהפונים לרפואה משלימה המשיך לקבל את הטיפול התרופתי הקונבנציונאלי. מסקנת החוקרים הייתה שבין השנים 1993 ל-2000 חלה עליה בפנייה לרפואה המשלימה בישראל, בשכיחות השימוש בה ובאופי צריכתה.

המרכז הלאומי לרפואה משלימה בארה"ב (NCCAM) קיבץ את הטיפולים המשלימים לחמש קטגוריות עיקריות:
1. טיפולים התנהגותיים-קוגניטיביים: דמיון, הרפיה, מדיטציה, היפנוזה, טיפול באומנות, במוזיקה וטיפול רוחני.
2. טיפולים המבוססים על ביולוגיה: שימוש במוצרים, התערבויות ופעילויות על בסיס טבעי וביולוגי, תזונה ייחודית על בסיס טבעי (מקרוביוטיקה).
3. שיטות המבוססות על טיפולים גופניים: עיסוי, כירופרקטיקה, אוסטיאופתיה.
4. טיפול באנרגיות: מטרתו לחדש את השדות המגנטיים, אלקטרומגנטים, רייקי, הילרים.
5. שיטות טיפול אחרות: רפואה סינית, דיקור סיני, רפואת צמחים, עיסוי אוריינטלי, הומיאופתיה ונטורופתיה.
(טיפולים התנהגותיים- קוגנטיביים בשילוב שיטות המבוססות על טיפולים גופניים, יוגדרו "כטיפולים המשלבים גוף ונפש)

סוג הטיפולים בקרב חולי סרטן בא לידי ביטוי בסקר שערך Ernst. החוקר סקר 26 מחקרים מ- 13 מדינות שנעשו על סוג הטיפולים שבהם השתמשו חולי סרטן, ומצא שבשנת 1990 רוב המשתמשים השתמשו בטיפולי משולבים של גוף ונפש: מדיטציה, הרפיה, היפנוזה, העלאה בדמיון, כמו גם: רפלקסולוגיה, דיאטה, תוספי מזון, הומיאופתיה והילינג רוחני(Ernst.2000).

הסיבות לפנייה לרפואה משלימה כפי שמצוין על ידי Ernst (2000), היו חוסר שביעות רצון מהרפואה הקונבנציונאלית (37%), פחד מתופעות הלוואי של התרופות הקונבנציונאליות (31.8%), יחס אישי חם ( 13.2%) ובעיות כרוניות חוזרות ונשנות שלא נפתרו על ידי הרפואה הקונבנציונאלית (8.4%).

יעילות הטיפולים באה לידי ביטוי בהפחתת כאבי ראש . הקלה בכאב בכלל, הקטנת הבחילות, חיזוק השרירים, הפחתת דיכאון, הפחתת חרדה והפחתת מתח. ובכלל עשויה להעצים את איכות החיים (Dollinger, M & Rosenbaum, E & Tempero, M & Sean, J & Mulvihill. 2002).

מכל אלה ניתן לראות כי הרפואה המשלימה הופכת להיות יותר ויותר חלק בלתי נפרד מהטיפול הכולל. בבדיקת עמדות של אנשי טיפול שנתבקשו לתת דעתם על הדרך שבה ניתן לשלב את הרפואה המשלימה בבתי הספר לרפואה בעתיד נמצא כי לדעתם יש לשלב תרגילי ההרפיה (77%), ייעוץ בעשבי מרפא ותוספי דיאטה (69%), מסג' (66%), תרפיה בניהול כאב (84%), סיוע באיכות חיים (80%), עזרה באיכות חיים לחולי סוכרת (73%), ניהול סטרס כולל היפנוזה וביופידבק (73%). Kathi et al 2007))
מתוך כל הקטגוריות ושיטות הטיפול ברפואה המשלימה מתמקד מאמר זה בטיפול המשלב גוף ונפש המורכב מטיפולים התנהגותיים- קוגנטיביים וטיפולים גופניים.

פרק 3. טיפול משולב גוף ונפש

הגדרה הטיפול המשולב גוף ונפש

טיפול המשולב גוף ונפש הוא ענף עם היסטוריה ארוכת שנים, המכיל בתוכו ידע רב שמבוסס על עמדות תיאורטיות ומחקרים בתחומים מגוונים כמו: ביולוגיה, אנתרופולוגיה, אתולוגיה, נוירו פיזיולוגיה, פסיכולוגיה התפתחותית, תורת היילוד ודיסציפלינות רבות אחרות.
הטיפול מתייחסת לפעילות הגומלין שבין הגוף לנפש, ומכיל בתוכו מודל התפתחותי, תיאוריות אישיות, הנחות באשר למקור ההפרעות הפסיכולוגיות ולתיקונם.
וויליאם רייך פסיכו אנליסט ותלמידו של פרויד פיתח דרך שחיברה את המימד הפסיכולוגי עם המימד הפיזיולוגי.( " United States Association for Body Psychotherapy (USABP), (2009))


הנחות יסוד של הטיפול המשולב גוף ונפש
1. הגוף והנפש הם שני אספקטים לאינדווידואל השלם.
2. לכל אדם היכולת לריפוי עצמי.
3. כל אדם הוא ייחודי, והטיפול אינדיבידואלי והוא אחראי עד כמה שאפשר לאפקטיביות הטיפול.
4. האדם הוא אינטגרציה של המימדים הפיזי, הפסיכולוגי, האינטלקטואלי והרוחני. ולכולם תפקיד בריפוי.
5. לאמונות ולצפיות השפעה על אפקטיביות הטיפול .
6. הטיפול הנפשי חשוב לא פחות מהטיפול הפזיולוגי
7. למטופלים תפקיד אקטיבי בריפוי ובהחלטות שמתקבלות לגבי הטיפולים. (Watkins. 1997).

נמצא כי מטופלים שקיבלו טיפול משולב גוף ונפש לאחר שישה חודשים הראו שינוי משמעותי לטובה ואחרי שנתיים טיפול השינוי השתפר באופן מובהק .Koemeda-Lutz.M & Kaschke.M & Revenstorf.D & Scherrmann.T & Weiss.H & Soeder. U (2002)

הטכניקות שבשימוש הטיפול המשולב גוף ונפש כוללות: מדיטציה,מגע, הרפיה, נשימה מודעת וחשיבה חיובית.

הטכניקות שבשימוש הטיפול המשולב גוף ונפש

· טכניקת המדיטציה

מדיטציה היא חשיבה מבוקרת. טכניקה פסיכולוגית להרגעת הנפש, מדיטציה היא מודעות, היכולת להתבונן (קפלן. 1998).
למדיטציה השפעה פזיולוגית על המוח: Lazar (2005) מצאה כי מבנה המוח של אדם מבוגר יכול להשתנות בעקבות תרגול מדיטטיבי תדיר. תרגול מדיטטיבי עשוי לקדם גמישות בקורקטס אצל מבוגרים באזורים חשובים עבור עיבוד אמוציונאלי וקוגניטיבי ומצב רוח משופר.כמו כן המחקר הוכיח כי תרגול מדיטציה לאורך זמן משפיע לטובה על הפעילות החשמלית של המוח שמשפיע לטובה על תפקוד המוח, המחקר מניח כי תהייה השפעה גם על מבנה המוח תוך כדי התמדה בתרגול. גילויים אלה תואמים מחקרים אחרים שהצביעו על שינויים במבנה המוח בעקבות תירגול מדיטטיבי. ( Lazar. 2005). Davidson (2003) השתמש בסריקות מוח כדי להראות שהמדיטציה מסיטה את הפעילות בחלק הקדמי של המוח מהאונה הימנית לאונה השמאלית. בעקבות המחקר טוען דיווידסון, שעיסוק קבוע במדיטציה משנה את הנטיות במוח ממצב של להילחם או לברוח למצב של קבלה ונינוחות. השינוי הזה, הוא אומר, מביא עימו עלייה בשביעות הרצון.
המדיטציה גם מקלה על סימפטומים פיזיים. נמצא ששימוש במדיטציה הקל על סימפטומים פיזיים וקידם את ההבראה.מטופלים דווחו על הקלה בכאבים ועל הגברת היכולת להתמודד עם המחלה.המטפלים ביקשו מהמטופלים לדמיין את תאי הדם החולים כבריאים. בבדיקת התוצאות שלאחר הטיפול נמצא כי מטופלים שדמיינו את תאי הדם כחזקים, אכן הראו שיפור בתוצאות הבדיקה.
למדיטציה גם השפעה פסיכולוגית. קיים גוף מרשים של עדויות מתועדות בנושא התערבות והדרכה פסיכולוגית להפחתת תסמיני דיכאון בקרב חולי סרטן. התערבות והדרכה פסיכולוגיים כוללים: מתן וקבלת מידע, שיחה אודות דאגות ובעיות והדרכה בנושא הרפיית שרירים, נשימה מבוקרת, טכניקות מדיטטיביות, ביטויי רגשות וחיזוק/תמיכה. (Barsevick & Much. 2004). שינוי בחוסן הרגשי והגופני, ירידה בהפרעות הפיזיולוגיות, ירידה בתחושות של עצבנות ואי שקט (Speca. 2002).

המדיטציה השפיע לטובה על חולי סרטן. מחקר בדק את ההשפעות המדיטטיביות על רגשות של מתח אצל חולי סרטן והראה שבאופן משמעותי פחתו הסימפטומים של הסטרס אחרי שישה חודשי תרגול. Linda E & Carlson & Zenovia U & Goodey,E & Angen, M & Speca, M. 2004). ;Wright. 2007). נמצא שלאחר לימוד מדיטציה את החולים דווח כי "אצל 10% התכווץ הגידול הסרטני בקצב ניכר" ואצל 50% השתפרה איכות החיים באופן בולט" Linda (2003) שבדקה את השפעת המדיטציה על חולי סרטן השד וסרטן הפרוסטאטה. מצאה שיפור באיכות חיים, בירידת מתח ושיפור באיכות השינה.

בשל יעילותה של המדיטציה מציעים רופאים קנאדיים לחולים עם מחלת סרטן במצב מתקדם קורס שנתי של מדיטציה יומית והרגעה . בבדיקת המעקב של שבע שנים לאחר הקורס 5% של החולים, אשר עסקו באינטנסיביות בשיטות לעזרה עצמית, החלימו לגמרי. בניגוד לכך, חולים, אשר יישמו את התרפיות במידה מוגבלת בלבד, נפטרו יחסית מהר .

אם כן, המדיטציה הינה טכניקת טיפול המשפיעה על סימפטומים גופניים ורגשיים לכלל בני האדם לרבות חולי סרטן . מדיטציה מסייעת להקטנת הסיכויים לחלות במחלת הסרטן, ושילוב של טכניקות אלו יחד עם טיפול קונבנציונלי נותן את התוצאות הטובות ביותר ( Simonton & Henson. 1992).






· טכניקת המגע

רבים כתבו על חשיבות המגע בכל שלב בהתפתחות חייו של האדם. Cathie (1998) כתב שהמגע מחזק את המערכת החיסונית של הגוף, מחזק את החיות של הגוף, משפיע על רגיעת הגוף, מפחית
כאבים ועוזר בתהליך הריפוי.

ווילהלם רייך, הפסיכואנליטיקאי הראשון ששילב עבודת גוף ועבודת שחרור רגשי בעבודתו התרפויטית עם מטופליו גילה כי אצל רוב האנשים תהליכי הזרימה והשחרור של האנרגיה חסומים על ידי מתחים שריריים כרוניים באזורים שונים של הגוף, שמקורם בדפוסים רגשיים אשר אומצו בשלבים מוקדמים מאוד של החיים.הדחקה רגשית מתרחשת באמצעות הגוף. מדובר בתהליך מתמשך והדרגתי של כיווץ שרירי בגוף, של שליטה על הנשימה ושל בקרה על הרגשות. תהליך אשר, בסופו של דבר, ממית את כל המערכת הביו-אנרגטית בגוף. בעבודה משולבת גוף ונפש מנסים לשוב ולהתחבר לרגשות מודחקים אלה, לחוותם מחדש ולהביאם לידי ביטוי באופן בוגר ואחראי. טכניקה זו עוקפת את ה- mind על ידי עבודה ישירה עם הגוף תוך התייחסות לתגובות הרגשיות שעולות.. לעיתים קרובות זיכרונות מהאירועים המודחקים עולים ושבים למודע. ואז מתאפשרת עבודת הניקוי מהמערכת הגופנית והנפשית. (בויום. 1983).

שיפורים משמעותיים ברמות הלחץ הנפשי, הכאב והיכולת להתמודד עם משברים.נמצאו בקרב 300 חולים שניתנו להם מגע עדין. וכן נמצאה השפעה משמעותית לטובה בבריאות הכללית של אותם חולים. ( Weze. 2005).

עבודה במגע מחזירה למטופל את החיבור לגופו, רגישות לגופו ומחזירה את תחושת הנוכחות והמשאבים הגופניים שאיתם יכול להתחזק ולהבריא (Totton, 2005).

טכניקת ההרפיה
הרפיה היא מצב בו שרירי הגוף רפויים והחשיבה איטית וציורית יותר, כמו בזמן חלום. עם הכניסה להרפיה, ישנה האטה של קצב הפעילות החשמלית במוח. אפשר למדוד את התדר של הפעילות המוחית ולראות מעבר מגלי 'ביתא', האופייניים לזמן ערנות, לגלי 'אלפא', המעידים על הרפיה. עם המעבר לגלי 'אלפא', מתחילה ההמיספרה הימנית להיות דומיננטית יותר מההמיספרה השמאלית. ולכן החשיבה הופכת להיות פחות לוגית וליניארית ויותר דימויית, צבעונית, בתמונות ובסמלים. הפעילות הפיזיולוגית אף היא מואטת. הנשימה שטחית ואיטית יותר. קצב פעימות הלב מואט, לחץ הדם יורד ומערכות הגוף השונות פועלות באופן הטוב ביותר. שינויים אלו יוצרים תחושה של שלווה ונינוחות. הרפיה הינה מצב שהשריר חוזר למנוחה לאחר כיווץ, או מצב של מתח נמוך המאופיין גם בהעדר תחושות ורגשות חזקים. כלומר הרפיה הינה שילוב של תחושה פיזיולוגית עם רגשות פסיכולוגיים של נינוחות, רפיון, רגיעה .לפי עדויות מחקריות דרושה הרפיה לשם קיום הבריאות הגופנית והנפשית. ישנו מגוון של תחושות הרפיה, השונות מאדם לאדם ומשתנות אף לגבי כל אחד בזמנים שונים, המשותף לכולם היא הרגשת נעימות. לאחר ההרפיה מתחדשים הכוחות הגופניים והנפשיים. (אילון ולהד. 1992).
הרפיה מושגת על ידי הפגת המתח השרירי החיצוני והפנימי בעזרת סדרה של הנחיות. ההרפיה מתרחשת בהדרגה על ידי שינוי בקצב הנשימה וריכוז תשומת הלב באברי גוף שונים לחלופין. היא גורמת להאטה בקצב הלב ובפעילות האלקטרו-כימית של המוח (להד ואיילון, 1992).ההרפיה יעילה בהורדת חרדה, בהרגעת רוגז, ברענון הקשב, בהגברת יכולת החשיבה והפעולה. בתקופות של משבר, לחץ ומתח, מהווה מעין "פסק זמן" לאגירה מחדש של כוחות התמודדות. (אילון ולהד. 1992).
Fawzy (1993) מצאה שתרגול הרפיה, מדיטציה וחשיבה חיובית מחזקים את תפקוד המערכת החיסונית, דרך מנגנונים שונים של המערכת הניורו-אימונו-פסיכולוגית.

שיפור במערכת החיסונית נמצא בניסוי שכלל בין השאר, טכניקת הרפיה ,הורדת מתח ותמיכה פסיכולוגית קבוצתית. במשך שישה חודשים נעשה מעקב אחר מספר כדוריות הדם הלבנות בשתי הקבוצות (אלה שתירגלו הרפיה ואלה שלא) ונמצאה עלייה עקבית ומשמעותית במספר כדוריות הדם הלבנות. במעקב, 6 שנים לאחר מכן, נמצא שבקבוצת הביקורת היו 13 מקרים של הישנות המחלה, מתוכם 10 נפטרו, ובקבוצת הניסוי היו 7 מקרים של הישנות המחלה, מתוכם 3 נפטרו- הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית. מחקרים נוספים נראים השפעה דומה על המערכת החיסונית (Gruber, B & L,, Hersh, S.P & Hall, N. R & Waletzky, L . R & Kunz, J . F & Carpenter, K. S & Weiss, S . M. 1993; Donaldson. 2000).

תועלת פסיכולוגית רבה יש בטכניקות ההרפיה על הפחתת מתח וחרדה בזמן הטיפולים בחולי סרטן בהקטנת תופעות הלוואי (Decker & Cline-Elsen & Gallagher. 1992; Baider. 1994; Kolcaba & Fox. 1999, והפחתת רמות עייפות (Decker, et al. 1992; Kim, et al.2005).

טכניקת הקשבה אמפתיה והכלה

הקשבה, אמפתיה והכלה היא היכולת לקבל את הבלתי מותנה. היא היכולת לכבד את רגשות האחר . אמפתיה לפי קוהוט היא היכולת לחשוב ולהרגיש אל תוך החיים הפנימיים של הזולת על ידי התמזגות והתחברות לתוך החוויה של הזולת. לפי טרואקס וקרקהוף היא היכולת לחוש את "העולם הפרטי" של האדם האחר, או של המטופל, כאילו זה עולמו שלו.
ההקשבה איננה ממוקדת רק במלים היוצאות מפי הדובר. הקשבה אפקטיבית כוללת התייחסות לגוף, אינטואיציה, ופרטים אחרים שלא תמיד מודעים להם. ההקשבה מתבצעת בו זמנית גם מהראש וגם מהלב. נמצא כי טיפול המשלב הקשבה אמפתיה והכלה מחזיר למטופל את תחושת הערך העצמי, מאפשר לו להביע רגשות ומחשבות ובכך להשתחרר מהן, מאפשר לו לעבד מחשבות ורגשות חדשים וישנים ולחזק את שבוחר לחזק (Totton,2005).

טכניקת הנשימה המודעת
לנשימה מעמד מיוחד בפונקציות הפיזיולוגיות של הגוף, שלמרות היותה פונקציה אוטונומית היא יכולה להיות מושפעת בקלות ע"י רציה מודעת.התנגדות פסיכולוגית מפעילה מנגנון של צמצום הנשימה [Reich.1968], הגברת הקצב והעומק של הנשימה מרככת את ההגנות הפסיכולוגיות ומובילה לשחרור ולהופעתו של חומר מהתת- מודע וממישורי תודעה גבוהים [Grof. 1988]. מאפיין זה של הנשימה, היותה פונקציה אוטונומית וביחד עם זאת יכולה להיות מושפעת ע" הרצון והמודעות, עושה אותה לגשר המחבר בין החלקים המודעים והבלתי מודעים של ההוויה [Sky. 1990; Grof . 1988]. נקודת החיבור הזאת יכולה להיות מקום, או שער, דרכו ניתן לפגוש את התכנים הרגשיים מרמות מודעות שונות כפי שהם באים לביטוי דרך השפה המילולית והסימבולית, ודרך שפות שונות של הגוף – הנשימה, התחושות, היציבה ועוד.

נמצא כי כעס מתקשר לשאיפות רדודות, נשיפות חזקות, ומתח בכל הגוף – במיוחד בצוואר, בלסת, בחזה, ובידיים; פחד מתבטא בנשימות מהירות, שטוחות ולא-סדירות, ותחושה של התקשות בבטן התחתונה; צער ותגובת אבל [grief] באים לביטוי בנשימה שטוחה עם עוויתות, התייפחות, והרגשה של חלל וריק בבטן; חוסר סבלנות מתבטא בנשימות קצרות, קופצניות ללא סדר מותאם, ומתח בקדמת החזה, כאילו הלב יוצא וממהר הרבה לפנינו; אשמה ושפיטה-עצמית מתקשרים לנשיפה מוגבלת וחנוקה, שעמום מתקשר לנשימה רדודה וחסרת חיים, וחוסר תחושה בכל מקום בתוכנו. לעומת זאת, רגשות כמו אהבה, חמלה ואדיבות מתבטאים בנשימה עמוקה, נינוחה, והרגשה מקבלת פתוחה ואנרגטית בכל הגוף .( Reich.1968)
גם החרדה משפיעה על אופן הנשימה. לפי פרלס, אבי הגשטלט [1969/1978], "חרדה היא התנסות בקשיי נשימה במהלך התרגשות חסומה. היא הרגשת המאמץ להחדיר יותר אוויר לריאות ששותקו כתוצאה מכיווץ השרירים בחזה... האדם הסובל ממצבי חרדה פשוט אינו מסוגל לנשום. הוא מפעיל נגד הנשימה שלו מתחים מוטוריים, כמו הידוק הסרעפת נגד הנטיות לבכות או להביע רגש אחר, הידוק נגד נטיות לצווח, הבלטת החזה כדי להראות חשוב, עצירת התוקפנות בכתפיים, ומספר דברים נוספים" [דיכטוואלד. 1992].

טכניקת הנשימה המודעת היא היכולת לשלוט באופי, קצב ועוצמת הנשימה, ובכך להשפיע על החלקים הרגשיים.אם כן, הנשימה מאפשרת למטפל בטיפול המשולב גוף ונפש מצד אחד לזהות באמצעות הנשימה המודעת את מצבו הרגשי של האדם, לרבות החולה, ומצד שני תרגול הנשימה המודעת מאפשר שחרור מאותן מצוקות.



טכניקת החשיבה החיובית

Peterson (2007) חקר ומצא כי חשיבה חיובית עוזרת בצורה משמעותית לבריאות הפיזית והרגשית. רגשות חיוביים מהווים תשתית אנרגיה להתמודדות אישית עם מצבי חיים. אלו הרזרבות שמאפשרות הישרדות גם ברגעים קשים. רגשות חיוביים מוקרנים החוצה ומאפשרים מערכות יחסים משפחתיות וחברתיות טובות יותר.לאנשים אופטימיים סיבולת פיזית גבוהה יותר, הם עמידים יותר בפני כאב, ויש להם סיכוי לחיים ארוכים יותר, בריאות והצלחה טובים יותר. רגשות חיוביים מבטיחים עמידות טובה יותר נגד דיכאון במקרה של אירועים קשים, תפקוד כללי טוב יותר, בריאות פיזית טובה יותר.רגשות חיוביים מאפשרת להיעזר בעוצמות ובחוזקות במצבי משבר. רגשות מטרידים מזיקים לבריאות (Friedman. 1987))

ההשקפה המנטלית התגלתה כמנבא שרידות טוב יותר מכל גורם סיכון רפואי, ובכלל זה שיעור הנזק ללב בהתקף הראשון, חסימת עורקים, רמת כולסטרול או לחץ דם. נמצא כי האופטימים החלימו מהר יותר מהפסימים וסבלו פחות מהם מסיבוכים רפואיים במהלך ניתוח ובעקבותיו (Peterson, C. 1993). אנשים ששותקו בעקבות פגיעה בחוט השדרה שהיו בעלי תקווה גדולה יותר היו מסוגלים להגיע לרמות גדולות יותר של ניידות גופנית, בהשוואה לפציינטים אחרים בדרגת פגיעה דומה, שקיוו פחות (Eliot. 1991)

לאורך ההיסטוריה ניתן למצוא בכתבי רופאים קשר בין חשיבה שלילית ומתח לבין סיכויים לחלות במחלת הסרטן. כך גאלן מהמאה השניה לספירה, ג'נדרון והדו, ברואה בשנת 1783, יאן בשנת 1882, ולטר הל בשנת 1846, ג'יימס פג"ט בשנת 1870 וסנו בשנת 1983, שהוא הראשון שבדק את הנושא בכלים סטטיסטיים. אלידה אמה, פסיכואנליטיקאית מאסכולת יונג- פירסמה בשנת 1926 ספר שנקרא "מחקר פסיכולוגי על הסרטן", שבו העלתה את הגורמים הפסיכולוגיים המשותפים ל- 100 חולי סרטן (סימונטון. 1978).
שמייל ואיקר הראו שיש קשר בין תחושות תסכול להיווצרות סרטן (סימונטון, 1978). אחת ההנחות שלו היא שתרגול הרפיה, דמיון מונחה וחשיבה חיובית מחזקים את תפקוד המערכת החיסונית, דרך מנגנונים שונים של המערכת הניורו-אימונו-פסיכולוגית. יש הוכחות מחקריות שהתמודדות עם חוסר תקווה וחוסר אונים מעודדים את פריצת מחלת הסרטן. כמו כן הוכח כי התערבות פסיכו תרפויטית גוף נפש מגדילה את הכוח של הגוף להתמודד עם התאים הסרטניים ופעילות הלימפוציטים .
אם כן, טכניקת החשיבה החיובית היא הגברת המודעות האישית לדרך החשיבה, לתכני החשיבה והכוונתה לחשיבה חיובית, אופטימית מלאת תקווה והשלמה.


לסיכום
טיפולים המשלבים גוף ונפש במגוון הטכניקות השונות, היו יעילים ביותר להשפעה משפרת כנגד סטרס פסיכולוגי ופיזיולוגי (Hawks R) העלתה את תוחלת החיים ואיכות החיים של חולים באופן משמעותי ( סימונטון . 1978) כמו כן טיפולים אלה מקטינים את הסיכויים לחלות. שילוב טכניקות אלה עם הטיפול הקונבנציונלי נותן את התוצאות הטובות ביותר(Simonton & Henson. 1992).


פרק 4. מתודולוגיה
שאלת המחקר
השפעת טיפולים המשלבים גוף ונפש על איכות חיים של חולי סרטן המקבלים כימותרפיה

השערות המחקר
השערות המחקר הן:
טיפול משולבים גוף ונפש ישפיעו לטובה על מדדי איכות החיים של חולי סרטן המקבלים כימותרפיה.
מדדי איכות החיים של מקבלי טיפולים משולבים גוף ונפש יהיו טובים יותר מאשר המדדים בקבוצת הביקורת.

שיטת המחקר
המחקר מלווה במילוי שאלונים שמועברים על ידי אחיות המחלקה.
בחירת הנחקרים הינה אקראית
השאלון מולא לפני תחילת הטיפולים ובסיום הטיפולים.
נבחרה קבוצת ביקורת אקראית שמילאה את השאלונים עם תחילת המחקר ובסיומו, ללא התערבות טיפולית המשלבת גוף ונפש.

כלי המחקר
שאלון P.A.O Patient Adjustment Questionnaire
שאלון שחובר ותוקף ע"י אנשי מקצוע שבראשם הפסיכולוגים Kreitler, S. & Kreitler, H. (1991). כלי למדידת הסתגלותם ואיכות חייהם של חולים כרוניים וחולי סרטן הנשען על תיאוריית ההסתגלות של Derogatis (1986) ועל המלצות Schipper et al (1990).
השאלון בן 24 הגדים הכולל 14 שטחי התייחסות לאיכות חיים המתחלקים לקטגוריות הבאות: דאגות הקשורות למחלה, הערכת המצב הרפואי והשפעתו על העבודה, מצב כלכלי ויחסים בתוך המשפחה, מיניות ויחסים חברתיים, שביעות רצון, שינויים בהתנהגות ותגובות נפשיות למחלה.

הנחקר מציין X ליד ההיגד המתאר את הרגשתו ביחס לכל קטגוריה. הניקוד הכללי מחושב עפ"י הנקודות שהנחקר צבר על סולם ליקרט בן 4 דרגות המחולקות במספר התשובות עליהן ענה.
המחברים מצביעים על-כך שניתן להעביר אותו בנקודות זמן שונות, וכיוון שהוא אינו מכוון לטיפול ספציפי ניתן ללמוד על איכות החיים של חולי הסרטן בנקודות זמן שונות.
המהימנות במדגמים שונים נעה בין 84-93.
השאלון מקורו בעברית ולכן לא היה צורך לתרגמו.

כלי ההתערבות
טכניקות הטיפול שהיו בשימוש הטיפול המשלב גוף ונפש היו: מדיטציה,מגע, הרפיה, נשימה מודעת וחשיבה חיובית.

הליך המחקר
הטיפולים התקיימו פעם בשבוע בשעה קבועה לכל מטופל
כל מטופל קיבל סה"כ חמישה עשר טיפולים רצופים.
הטיפולים היו בנוסף לטיפולים הקונבנציונליים
הטיפולים התקיימו במחלקה האונקולוגית של בית חולים וולפסון



פרק 5. תוצאות המחקר

השפעת טיפולים המשלבים גוף ונפש בחולי סרטן

במחקר זה השתתפו 24 חולי סרטן, 7 הוו קבוצת ביקורת שלא קיבלו טיפולים המשלבים גוף ונפש, ו- 14 חולים שהוו את קבוצת הניסוי שקיבלו טיפולים המשלבים גוף ונפש. במחקר השתתפו 18 נשים ו-6 גברים, כולם הורים לילדים. טווח הגילאים נע בין 37.7 שנה ל- 81.8 שנה. הגיל הממוצע M=59.62, סטית תקן SD=13.35.

עבור רוב המדדים המהימנויות הן גבוהות ומייצגות עקביות פנימית טובה של כל מדד, חוץ מאשר עבור שינויים בתפיסת הרוחניות לפני ועבור שינויים במצב הכלכלי ומצבים בתוך המשפחה אחרי.

לבדיקת הבדלים במדדים השונים לפי קבוצה ועיתוי, נעשו ניתוחי שונות דו-כיוונים עם מדידות חוזרות עבור עיתוי. אנו מעוניינים לבדוק האם קיימות אינטראקציות, כלומר, האם יש שינוי לטובה בקרב נבדקים מקבוצת הניסוי ואין שינוי בקרב נבדקים מקבוצת הביקורת.

נמצאו אינטראקציות לפי קבוצה ועיתוי עבור 4 מדדים:
שינויים פיזיולוגים הקשורים למחלה (F(1,22)=14.18, p<.01),
שינויים במצב הכלכלי ומצבים בתוך המשפחה (F(1,22)=6.83, p<.05,
שינויים לרעה בהתנהגות (F(1,22)=4.33, p<.05),
שינויים שליליים בעקבות המחלה (F(1,22)=8.91, p<.01).
לבדיקת מקורות האינטראקציות, נעשה שימוש במבחן בונפרוני (Bonferroni), המשתמש בשונות הטעות מתוך ניתוח השונות והלוקח בחשבון את מספר ההשוואות שנעשות. תוצאות שידווחו כמובהקות הן ברמת מובהקות של p<.05. תרשים 1 ממחיש את האינטראקציות שהתקבלו.

אינטראקציות של מדדים שונים לפי קבוצה ועיתוי
לפי מבחן בונפרוני עולה כי:
עבור שינויים פיזיולוגים, אצל נבדקי קבוצת הניסוי לפני הטיפול היו יותר שינויים פיזיולוגים (M=4.65) מאשר אחרי הטיפול (M=3.97).
במדד זה נבדקו: מידת העייפות, התיאבון, הכאבים, שינויים בשינה, עצירות, בחילה, שינויים במחזור החודשי, מצב בריאות כללי ושינויים בהופעה חיצונית. נמצא כי קיימת אנטראקציה מובהקת ( F(1,22)=14.18, p<.01), במדד זה. היה שיפור אצל קבוצת הניסוי בכל אותם פרמטרים שנבדקו בעקבות הטיפולים המשלבים גוף ונפש, וכן היה שיפור ביחס לקבוצת הביקורת.

עבור שינויים במצב הכלכלי ובמצב בתוך המשפחה, לפני ההתערבות היו יותר שינויים לרעה אצל נבדקי קבוצת הניסוי (M=4.92) מאשר אצל נבדקי קבוצת הביקורת (M=2.55) ואילו אחרי ההתערבות לא היו הבדלים בין הקבוצות. במדד זה נבדקו עד כמה המחלה הטרידה את בני המשפחה, האם התמיכה מספקת, עד כמה המחלה הפריעה לתעסוקה ולעומס הכלכלי. מבדיקת האינטראקציה לפי קבוצה ועיתוי נמצא כי השינויים היו מובהקים F(1,22)=6.83, p<.05),), קרי היה שיפור בקרב קבוצת הניסוי בעקבות הטיפולים המשולבים גוף ונפש.

עבור שינויים לרעה בהתנהגות, לפני ההתערבות היו יותר שינויים לרעה אצל נבדקי קבוצת הניסוי (M=4.81) מאשר אצל נבדקי קבוצת הביקורת (M=3.36) ואילו אחרי ההתערבות לא היו הבדלים בין הקבוצות.
במדד זה נבדקו עד כמה החולה מוטרד מהדיאגנוזה הראשונה, עד כמה מוטרד מהטיפולים, ממשך הטיפולים, איך המחלה משפיעה על חרדה ודיכאון, וכן דאגות ופחדים מאבחונים עתידיים, חשש מסרטן נוסף, גרורות וחשש מהעתיד.
מבדיקת האינטראקציה לפי קבוצה ועיתוי נמצא כי השינויים היו מובהקים F(1,22)=4.33, p<.05)), אחרי הטיפולים המשולבים גוף נפש היו המטופלים חרדים פחות מנושאים הקשורים למחלה ממה שהיו לפני הטיפולים.

עבור שינויים שליליים בעקבות המחלה, לפני ההתערבות היו יותר שינויים לרעה אצל נבדקי קבוצת הניסוי (M=4.91) מאשר אצל נבדקי קבוצת הביקורת (M=3.98) ואילו אחרי ההתערבות לא היו הבדלים בין הקבוצות. מדד זה מורכב מממוצע של 5 מדדים : שינויים פזיולוגיים הקשורים למחלה, שינויים במצב כלכלי ומצבים בתוך המשפחה, שינויים לרעה במיניות ויחסים חברתיים, שינויים לרעה בהתנהגות,שינויים ודאגות הקשורים למחלה. על פי מדד זה נמצא כי היתה השפעה חיובית מובהקת( F(1,22)=8.91, p<.01) על מקבלי הטיפולים בממוצע חמשת המדדים

לסיכום, נמצאו 4 אינטראקציות מתוך 7 המדדים שנבדקו, כאשר נראה שיפור אחרי הטיפול אצל נבדקי קבוצת הניסוי לעומת נבדקי קבוצת הביקורת.

פרק 6. דיון ומסקנות
טיפולים המשלבים גוף ונפש שניתנו לחולי סרטן המקבלים טיפולים תרופתיים נמצאו על פי מחקר זה כיעילים, וככאלה שהשפיעו לטובה על החולה הן בהיבטים הפיזיולוגיים , הן בהיבטים הפסיכולוגיים והן בהיבטים החברתיים.
המטופלים במהלך הטיפולים המשולבים גוף ונפש המשיכו לקבל את הטיפולים הכימותרפיים על תופעות הלוואי הקשות הנילוות (Kelly & Ghazi & Caldwell. 2002), ולמרות זאת חל שיפור משמעותי במדדים שנבדקו.

הטיפולים המשלבים גוף ונפש עוסקים במגע עדין ותומך, במדיטציה בהרפיה, בנשימה מודעת, בהקשבה אמפתיה והכלה, וכן בחשיבה חיובית. כל אלה חיזקו את המערכת החיסונית הפיזית והרגשית (Fawzy. 1993) של המטופלים והראו בהתאם לתוצאות מחקר זה שמצבם הפיזי הנפשי, הזוגי והחברתי השתפר.

ניתן לראות כי קבוצת המטופלים שקיבלו טיפולים משולבים גוף נפש בכל ארבעת המדדים המובהקים היו במצב פחות טוב מקבוצת הביקורת בתחילת הניסוי: במדד השינויים הפזיולוגיים, במדד השינויים במצב הכלכלי ומצבים בתוך המשפחה, בשינויים לרעה בהתנהגות ובשינויים שליליים בעקבו המחלה. אך לאחר שילוב הטיפולים המשלבים גוף ונפש מצבם השתפר ואף היה טוב יותר מאשר קבוצת הביקורת. לא ניתן להסביר במחקר זה את הסיבה למצבם ההתחלתי הפחות טוב של המטופלים לפני הטיפולים המשלבים ביחס לקבוצת הביקורת.

ככל שחולה הסרטן יקבל יותר טיפולים המשלבים גוף ונפש, כך תתחזק המערכת החיסונית שלו הפיזית והרגשית (; Fawzy. 1993 Speca. 2002) , תגדל היכולת שלו להתמודד עם משברים רגשיים (Barsevick & Much. 2004), יופחתו רמות המתח והחרדה ( (Deker et al, 1992; Baider, 1994;, תופחת רמת העייפות ( (Deker et al. 1992;Kim et al. 2005, ידע להרפות את הגוף ולאפשר לו לחזק את עצמו, תגדל יכולת ההבראה , החיוניות, החיות ואיכות החיים בכלל (Linda. 2003).
ככל שהחולה יסגל לעצמו חשיבה חיובית על החיים בכלל ועל מצבו האישי בפרט כך סיכויי ההחלמה שלו יגדלו (Peterson, 1993) ומערכות היחסים שלו הזוגיות והחברתיות ישתפרו (Friedman. 1987).

חשוב לציין שבמהלך הטיפולים במסגרת המחקר, פנו מטופלים שלא היו כלולים במחקר וביקשו לקבל טיפולים המשולבים גוף ונפש לאור שביעות הרצון של מטופלי המחקר.

הנחות המחקר אוששו: טיפולים משולבים גוף ונפש השפיעו לטובה על מדדי איכות החיים של חולי סרטן המקבלים כימותרפיה. ומדדי איכות החיים של מקבלי טיפולים משולבים גוף ונפש היו טובים יותר מאשר המדדים בקבוצת הביקורת.

פרק 7. סיכום
המושג איכות חיים מבטא את ההתייחסות של האדם לעצמו ולהתנהלות חייו.
איכות החיים נמדדת בעוצמת המערכת החיסונית הפיזיולוגית והרגשית.
אדם שחלה במחלת הסרטן עלול למצוא את עצמו בהיחלשות המערכת החיסונית הפיזיולוגית והמערכת החיסונית הרגשית, מצב שעלול להחמיר את המחלה, לגרום לסבל רב פיזי ונפשי , לאובדן תקווה ,לקושי בתפקוד ובמערכות היחסים עד לאובדן החיים.
טיפולים המשלבים גוף ונפש מחזקים את המודעות של האדם את עצמו, מאפשרים לו לחזק את החשיבה החיובית, את התקווה לבריאות הבראה, ואף את ההתמודדות וההשלמה עם המוות.
באמצעות תרגולי הרפיה, דמיון מודרך, נשימה מודעת, חשיבה חיובית החולה מחזק את המערכות הפיזיולוגיות והנפשיות שלו, מחזק את העוצמות והכוחות הפיזיים והנפשיים שנמצאים בתוכו, מאפשר לו להיות ממוקד בחיזוקים ולא בחולשות , החולה מחזיר לעצמו את הערך העצמי מחזיר לעצמו את ההתחברות לגוף מתוך הקשבה לו וחיזוקו, ובכך משפר את איכות החיים שלו שאלה מרכיביה.
מגבלות המחקר
מספר קטן של נבדקים וקבוצת ביקורת .
חלק מהנבדקים פרשו במהלך המחקר בשל שינויים בתכנית הטיפולית, ניתוחים, מוות וכו'.
המחקר מייצג באופן מוגבל את האוכלוסייה משום שנבחרו רק חולים דוברי עברית, בשל מגבלת השפה.
המלצות
מומלץ לבצע מחקר גדול ומקיף יותר בשל המגמה והמובהקות שנמצאו במחקר זה.
מומלץ לבצע מחקר הבודק את המערכת החיסונית הפיזית לאור הטיפולים המשלבים גוף ונפש
לשלב את הטיפול המשלב גוף ונפש יחד עם הטיפול הקונבנציונלי
להגדיל את כמות הטיפולים להגדלת האפקטיביות בתוצאות.
לחשוף את חולי הסרטן לטיפולים המשלבים גוף נפש על מנת שיכירו את אפשרויות הריפוי הנוספות על אלה הקונבנציונליות.


בבליוגרפיה
אילון, ע' ולהד, מ'. (1992). כל החיים לפניך – בניית התמודדות למניעת התאבדות. הוצ' נורד.
בויום,ג' (1983). וילהלם רייך מחקריו באנרגיית החיים. הוצאת אור על.

ברלי, ר'ונאמן, ו' (2003). יוגה הרפיה ודמיון מונחה כסיוע להתמודדות עם סרטן, סיפור אישי וקבוצתי. ביטאון הסיעוד האונקולוגי בישראל, י"ב (3), 25-27.

גולמן.ד' (1997). אינטליגנציה רגשית. הוצאת מטר.

גולן, ר' ויפה, ע' (2007) .תשישות ועייפות בקרב חולי סרטן, התערבות המבוססת על עובדות. ביטאון הסיעוד האונקולוגי בישראל, ט"ז (3),12-23

דיכטוואלד ק' [1992]. גופנפש, ת"א, אלפא/זמורה –ביתן

המרכז הלאומי לבקרת מחלות- משרד הבריאות בישראל-2003

יפרח, א' ואמיתי, ט' (2004). מצב הבריאות בישראל- 2003

כסלו,ל' (2008). אינטימיות וזוגיות בתקופת הטיפולים , האגודה למלחמה בסרטן

כסלו,ל' (2008). אינטימיות וזוגיות בתקופת הטיפולים , האגודה למלחמה בסרטן

לורנס, ' (1989). סרטן כנקודת מפנה. אלטרנטיבות- הוצאה לאור

נעמן-פרי (2003). תקשורת באמצעות מגע ותנועה. ביטאון וינגייט.

סימונטון, א' וסימונטון, מ' וקרייטון, ל' (1978). לשוב להיות בריא- מדריך לעבודה עצמית, להתגבר על מחלת הסרטן צעד אחר צעד. הוצאת מודן.

סקעת, א' ופרץ. ח' וגולנדר,ח' (2008) . תפיסת איכות הטיפול הסיעודי, והשפעתו על מצוקה נפשית בעיני חולי סרטן בשנה הראשונה למחלתם, ביטאון הסיעוד האונקולוגי בישראל. י"ז (1) 20-28

פיקאר. ע' (2003)., רעילות לבבית כתוצאה מטיפולים כימיים ודרכים למניעתה. ביטאון הסיעוד האונקולוגי בישראל. כרך יב. חוברת 3 , 31-33.

פק.ע' ודרייר. י' (2007). חרדה ודיכאון בקרב חולי סרטן, התערבות המבוססת על עובדות.ביטאון הסיעוד האונקולוגי בישראל. כרך ט"ז חוברת מס' 3. 24-35.

פרלס פ'.ס' [1969/1978] גשטלט מילה במילה: תרפיית התבנית.ת"א, זמורה-ביתן, מודן

קפלן, א' (1998). מדיטציה יהודית, מדריך מעשי. הוצאת חכמת הלב.


Albaugh, J. A (2003). Spirituality and life-threatening illness: A phenomenologic study. Oncology Nursing Forum, 30, 593-598.

Ahlberg, K& Ekman, T& Wallgren, A, & et al. (2004) Fatigue, Psychological distress, coping and quality of life in patients with uterine cancer. Journal of Advanced Nursing, 45, 205-213.

A Nurses guide (2004). Quality of life: Assessment, analysis and interpretation in patients with cancer. Amgen oncology.

Baer, R.A (2003). Mindfulness training as a clinical intervention: A conceptual and empirical review. Clinical Psychology: Science and Practice, 10, 125-143.

Baider, L& Uziely, B& De-nour, A& K (1994). Progressive muscle relaxation and guided imagery in cancer. Gen Hosp Psychiatry, 16, 5, 340-347.

Balch, P, A (2006). Prescription for Nutritional Health: A Practical A-to-Z Reference to Drug-free Remedies Using Vitamines, Minerals, Herbs & Food Supplements. Published by Avery.

Barsevick, A.M. & Much, J.K (2004). Depression. In C.H. Yarbo., M.H.Frogge & M. Goodman (Eds.), Cancer Symptom Management (pp.668-692).Massachusetts: Jones and BARTLETT

Barsevick, A.M& Whitmer, K & Walker, L (2001) In their own words: Using the common sense Model to analyze patients' description of Cancer-Related Fatigue. Oncology Nursing Forum, 28, 1363-1369.

Begbia, S. D& Kerestes, Z. L& & Bell, D. R (1996). Patterns of alternative medicine use by cancer pations. Medical Journal of Australia, 165, 545-548.

Benner, P & Wrubel, J (1989). The primacy of caring: stress and coping in health and illness. Menlo park California: Addison-Wesley Publishing Company.

Berndt, E& Kallich, J& Mcdermott, A & et al. (2005) Reductions in anemia and fatigue are associated with improvements in productivity in cancer patients receiving chemotherapy. Pharmacoeconomics, 23,505-514.

Braun, M& Mikulincer, M& Rydoll, A&Walsh, A& Rodin, G (2007). Hidden Morbidity in Cancer: Spouse Caregivers. Journal of Clinical Oncology, volume 25(30).

Bruce, S (2007). Know how to assess and treat depression in patients with cancer. ONS connect. April, 20-21.

Bower, JE & Ganz, PA & Aziz, N & et al (2002). Fatigue and proinflammatory cytokine activity in breast cancer survivors. Psychosom Med, 64.

Caspi,-O& Sechrest,-L& Pitluk,-H-C& Marshall,-C-L& Bell,-I-R& Nichter,-M (2003)
On the definition of complementary, alternative, and integrative medicine: societal mega-stereotypes vs. the patients' perspectives. Altern-Ther-Health-Med Nov-Dec; 9(6): 58-62

Cathie, E (1998). Essential Readings in Holistic Nursing. An Aspen Piblication

Cella, D& Davi, s K& Breitbart, W & et al (2003). Cancer-Related Fatigue: Prevalence of proposed diagnostic criteria in a United States sample of cancer survivors. J Clin Oncol, 19, 3385-3391.

Cohen, S et al. (1991). Psychological Stress and Susceptibility to the Common Cold. New England Journal of Medicine 325.

Crawford J& Gabrilove Jl (2000) ,herapeutic Options for Anemia and Fatigue. Medscape Oncology. Available at http://oncology.medscape.com/Medscape/Oncology/TreatmentUpgate/2000/tu02/public/toc-tu02.html

Curt, GA& Bretbart, W& Cella, D & et al (2001). Impact of cancer-related fatigue on the lives of patients: New findings from the fatigue Coalition. In; Marty M, Pecorelli S, Fatigue and Cancer. Amsterdam, The Netherland: Elsevier, 3-16.

Davidson RJ& Kabat-Zinn J& Schumacher JMS &et al (2003). Alterations in Brain and Immune Function Produced by Mindfulness Meditation. Psychosom Med ; 65(4):564-570. Available from: Lippincott Williams and Wilkins/Ovid

Decker, TW& Cline-Elsen, J & Gallagher, M (1992). Relaxation therapy as an adjunct in radiation oncology. Journal of Clinical Psychology, 48, 388-393.

Dollinger, M&Rosenbaum, E& Tempero, M& Sean, J& Mulvihill (2002). Everyone's Guide to Cancer Therapy: How Cancer is Diagnosed, Treated, and Managed Day to Day. Published by Andrews McMeel Publishing.

Donaldson, V & W (2000). A clinical study of visualization on depressed white blood cell medical patients. Appl Psychophysiol Biofeedback. 25.

Eaton, M. J & Blits. B & Ruitenberg, M. J & Verhaagen, J & Oudega (2002). Amelioration of chronic neuropathic pain after partial nerve injury by edeno-associated viral (AAV) vector-mediated over-expression of BDNF in the rat spinal cord. Gene Therapy, Volume 9 (20).

Eisenberg, D. M& Davis, R. B& Ettener, S. L& Appel, S& Wilkey, S& Van Rompay, M& et al. (1998). Trends in alternative medicine use in the United states, 1990-1997: Results of a follow-up national survey. JAMA, 280, 1569-1575

Eliot, T& et al (1991) Negotiating Reality After Physical Loss: Hope, Depression, and Disability. Journal of Personality and Social Psychlogy 61,4.

Eliott, J & Olver, I (2002). The discursive properties of "hope": A qualitative analysis of cancer patients' speech. Qualitative Health Research, 12,, 173-193.

Ernst, E& Cassuleth,B,R (2000) . The prevalence of complementery / Alternative medicine in cancer A systematic review. Wiley InterScience. Nov, 83(4), 777-782.

Ernst, E& Max, H& Pittler& Eisenberg. D& (2001). The Desktop Guide to Complementary and Alternative Medicine, An evidence- based approach. Published by Elsevier Health Sciences.

Ernst, E& Willoughby, M & Weihmayer, T. H (1995). Nine possible reasons for choosing complementary medicine. Perfusion, 11, 356-358

Fawcett, J& Sidney, J. S& Hanson, M. J & Riley-Lawless, K (1994). Use of alternative health therapies by people with multiple sclerosis: An exploratory study. Holostic Nursing Practice, 8(2), 36-42.

Fawzy, F., H& Elashoff, G& Fahey, M (1993). Malignant melanoma- Effects of an early structured psychiatric intervention, Coping and effective state of Recurrence and survival 6 years later. Arch Gen Psychiatry, 50, Sep, 681-689.

Ferrell, BR& Grant, M& Dean, GE & et al (1996). "Bone Tired":The experience of fatigue and its impact on quality of life. Oncol Nurs Forum, 23, 1539-1547.

Fisher, P & Ward, A (1994). Complementary medicine in Europe. BMJ. 309, 107-111

Friedman. H& Boothby-Kewley (1987). The Disease-Prone Personality: A Meta-Analytic View. American Psychologist 42

Furnham, A & Rawlinson, A (1996). Beliefs about the efficacy of complementary medicine: A vignette study. Complementary therapies in Medicine, 4, 85-89

Goodwin, J.S& Zhang, D. D & Ostir, G. V (2004). Effect of depression on diagnosis, treatment and survival of older womwn with breast cancer. Journal of the American Geriatrics Society, 52, 106-111.

Gray, C. M& Tan, A. W& Pronk, N. p & O'Connor, P. J (2002). Complementary and alternative medicine use among health plan members. A cross-sectional survey. Effective Clinical Practice, 5, 17-22

Greer S (1999). Mind-body research in psychooncology. PubMed. PMID: 10555393

Grof S [1988]. The adventure of self-discovery. Albany:SUNY Press

Gruber, B. L& Hersh, S. P& Hall, N. R& Waletzky, L. R& Kunz, J. F& Carpenter, K. s& Weiss, S. M (1993). Immunological responses of breast cancer patients to Behavior intervention. Bio-feedback Self-Regular, 18, 1, 1-22.

Hickok, JT& Morrow, GR& McDonald, S & et al. (1997) Frequency and correlates of fatigue in lung cancer patients receiving radiation therapy: Implications for management. J Pain Symptom Manage, 11, 370-377.

Hofman, M& Hickok, JT& Morrow, GR & et al. (2005) Cancer treatment side effects in breast cancer patients receiving radiotherapy. J Clin Oncol, 23(supple), 705.

Hofman, M, Ryan, JL, Figueroa-Moseley, CD, & et al. (2007) Cancer-related fatigue: The scale of the problem. The Oncologist 12(supple 1), 4-10,
.comwww.theoncologist

Jacobson, P. B& Donovan, K. A& Trask, P. C& Fleishman, S. B& Zabora, J& Baker, F& et al. (2005). Screeming for psychological distress in ambulatory cancer patient. Cancer, 103(7), 1495-1502.

Kathi, J & Dirkse, D & Eadie, D & Melissa (2007). What do clinicians want? Interest in integratative health service at a North Carolina academic medical center. Pubmed central 7:5. www. Pubmedcentral.nih.gov

Kelly c& Ghazi, F & Caldwell,K (2002). Psichological distress of cancer and clinical trail participation: a rewieu of the literature. European Journal of Cancer Care, 11, 6-15

King, C. R (2006). Advances in how clinical nurses can evaluate and improve quality of life for individuals with cancer. Oncology Nursing Forum, 33(1), 5-12

King, C. R (2001).The dance of life. Clinical Journal of Oncology Nursing, 5(1), 29-33.

Kim, S.D & Kim, H. S (2005). Effects of a relaxation breathing exercise on fatigue in hematopoietic stem cell transplantation patient. Journal of Clinical Nursing, 14.

Koemeda-Lutz. M & Kaschke. M & Revenstorf. D & Scherrmann. T & Weiss. H & Soeder. U (2002). Evaluation of the Effectivness of body psychotherapy in Outpatient setting (EEBP) A Multi- Centre study in Germany and Switzerland. European Association for Body Psychotherapy (EABP).http://www.eabp.org.

Kolcaba, K& Fox, C (1999). The effects of guided imagery on comfort of women with early breast cancer undergoing radiation therapy. Oncology Nurs Forum, 26, 1, 67-72.

Lazar, S. W& Kerr, Catherine E. b& Wasserman. R. H. a b&Gray& J. R. c& Greve, D. N. d& Treadway, M. T. a& McGarvey, M. e& Quinn, B. T. d& Dusek, J. A. f g& Benson, H. f g& Rauch, S. L. a& Moore, C. I. h I& Fischl, B. d j (2005).Meditation experience is associated with increased cortical thickness. Neuroreport. 16(17):1893-1897 .

Lehmann, D&. Faber,P,L& Achermann, P&Jeanmonod. D& Gianotti& Pizzagalli, D (2001). Brain sources of EEG gamma frequency during volitionally meditation-induced, altered states of consciousness, and experience of the self . , Volume 108, Issue 2, Pages 111-121
Lewis D [1999].The TAO of Natural Breathing, FULL CIRCLE, India

Linda E& Carlson& Zenovia U& Goodey,E & Angen, M& Speca, M (2004). The effects of a mindfulness meditation-based stress reduction program on mood and symptoms of stress in cancer outpatients: 6-month follow-up. Supportive Care in Cancer, Volume 9, Number 2.112-123

Linda E. & Speca. M& PsyD. K. D& Patel. G. E (2003) . Mindfulness-Based Stress Reduction in Relation to Quality of Life, Mood, Symptoms of Stress, and Immune Parameters in Breast and Prostate Cancer Outpatients. Psychosomatic Medicine 65:571-581

Maclennan, A. H& Wilson, D. H & Taylor, A. W (1996). Prevalence and cost of alternative medicine in Australia. Lancer, 347, 569-573.

Madden,J (2006). The problem of distress in patients with cancer: more effective assessment Clinical Journal of Oncology Nursing, 10(5), 615-9.

McEwen. B& Stellar. E (1993). Stress and the Individual Mechanisms Leading to Disease. Archives of Internal Medicine 153.


Mock, V& Atkinson, A& Barsevick, A, & et al (2000) NCCN Practice Guidelines for Cancer-Related Fatigue. Oncology (Huntington), 14, 151-161.

Monga, U&Kerrigan, AJ& Thornby, J & et al. (2005). Longitudinal study of quality of life in patients with localized prostate cancer undergoing radiotherapy. J Rehabi Res Dec, 42,391-399.

Morrow, GR& Hickok, JT& Raubertas, RF& et al., (2001) Effect of an SSRI antidepressant on fatigue and depression in 738 cancer patients treated with chemotherapy: A IRCC CCOP study. Proc Am Soc Clin Oncol, 19,

& Muller.D & Rosenkranz,M BA & Richard J. Davidson& Kabat-Zinn. J& Schumacher.J& Rosenkranz,M BA& Muller.D& Saki F& Santorelli& Urbanowski. F& Anne H., A& Bonus. K& John F. S (2003) Alterations in Brain and Immune Function Produced by Mindfulness Meditation . Psychosomatic Medicine 65:564-570

Nail, L(2004). Fatigue. Cancer symptom management. Fatigue in patients with cancer Oncol Nurs Forum, 29, 537-544.

National Cancer Institue. (2006). Common terminology criteria for adverse events (CTCAE) v3.0 Retrived. www.step.cancer.gov

Neil, K& Aaronson, J& Beckmann (1987). The Quality of life of Cancer Patients. Published by Raven Press.

Pasquini M& Biondi M& Costantini A& Cairoli F& Ferrarese G&, Picardi A & Sternberg C (2006). Detection and treatment of depressive and anxiety disorders among cancer patients: feasibility and preliminary findings from a liaison service in an oncology division. Depression and Anxiety, 23(7), 441-8.

Pearce, S & Richardson (1996). A. Fatigue in cancer: A phenomenological perspective. Eur J Cancer Care, 5, 111-115.

Peterson, C., et al.,( 1993). Learned Helplessness: A Theory for the Age of Personal Control. Oxford University Press

Peterson.C& Lisa M& Bossio& Lisa M&Bossio (1991). Health and Optimism: New Research on the Relationship Between Positive Thinking and Physical Well-being. Published by Free Press

Post-Wite, J & Kinney, M. E & Savik, K & Gau, J. B & Wilcox, ZC & Lerner, L (2003). Therapeutic massage and healing touch improve symptoms in cancer. Integrative Cancer Therapies, 2.

Reich. W(1968).The function of orgasm. New York: Orgone Institute Press

Seligman. M (2002). Authentic Happiness: Using the New Positive Psychology to Realize Your Potential for Lasting Fulfillment. New York: Free Press.

Shmueli & Shuval (1993). Use of complementary and Alternative medicine in Israel . The Israel Medicin Association Journal, vol, 10. issue 12.

Simonton, C& Henson, R (1992). The healing journey. Bantam books.

Sky, M [1990].Breathing: Expanding your Power and Energy. Bear & Company, Inc. Santa Fe, New Mexico.

Smets. Em & Visser MR & Willems-Groot. AF. (1998). Fatigue and radiotherapy: (A) Experience in patients undergoing treatment. Br J Cancer. 78, 899-906.

Speca M& Carlson L& Goodey E&Angen M(2002). A Randomized, Wait-List Controlled Clinical Trial: The Effect of a Mindfulness Meditation-Based Stress Reduction Program on Mood and Symptoms of Stress in Cancer Outpatients. Psychosom Med 62(5):613-622.

Stone, P& Hardy J& Broadley. K, & et al (1999). Fatigue in advanced cancer: A prospective controlled cross-sectional study. Br J Cancer, 79, 1479-1486.

Totton, N (2005). Body Psychotherapy. 0pen University Press.

Tloczynski J& Tantriella M (1998). A comparison of the effects of Zen breath Meditation or relaxation on college adjustment. Psychologia; 41:32-43.
United States Association for Body Psychotherapy (USABP), (2009). Definition of body psychotherapy

Watkins .A (1997). Mind-Body Medicine: A Clinician's Guide to Psychoneuroimmunology. Published by Elsevier Health Sciences.

Weze C& Leathard HL& Grange J& Tidlady P& Stevens G (2005). Evaluation of healing by gentle touch. Public Health 119 (1): 3-10, January.

Wright. S (2007). Meditation matters. Nursing Standard, 21 (39), 18-19.

Zabora, J& Brintzenhofeszoc, K& Curbow, B& Hooker, C & Piantadosi, S (2001). The prevalevce psychological distress by cancer site. Psycho-Oncology, 10(1), 19-28.



[1] דר' פלג עירית- מנהלת בית הספר לפסיכותרפיה הוליסטית במכללת רידמן
[2] דר' ברנר יוסף- מנהל המחלקה האונקולוגית בבית חולים וולפסון
[3] דר' שמעונוב מוטי- מנהל המחלקה הכירורגית בבית חולים וולפסון
[4] רבינדה עופרה- אחות אחרית במכון האונקולוגית בבית חולים וולפסון
[5] שוורץ קרטה דפנה- מרצה ומטפלת בכירה בבית הספר לפסיכותרפיה הוליסטית במכללת רידמן